בזמן שהימין הפוליטי מנווט את ההחלטה האחרונה של טאקר קרלסון לארח את מכחיש השואה הלבן ניק פואנטס בפודקאסט שלו, דבר אחד התברר: יש כמה אנשים במדינה הזו שמשתוקקים להעמיד פנים שאנטישמיות בימין הפוליטי היא נושא חדש.
זה לא נכון. והבנת קווי המתאר של התפיסה המעוותת ההיא חיונית לזיהוי מדויק ולדחייה של האנטישמיות בארצות הברית כיום.
במשך זמן רב, חלק גדול מהימין הפוליטי קבע שלהיות פרו-ישראלי זה להיות טוב ליהודים, ולהיות ביקורתית מדי כלפי ישראל זה להיות איום ביטחוני אנטישמי.
זה גרם לכך שניתן לתרץ את הנשיא דונלד טראמפ על כך שהוא מתפרץ על "גלובליסטים" ודוחף תיאוריות קונספירציה על הפילנתרופ היהודי המיליארדר היהודי יליד הונגריה ג'ורג' סורוס, בגלל שהוא חבר כזה לישראל. עבור יהודים אמריקאים ימניים רבים, הידידות הזו הספיקה.
יש עלות לחישוב הזה. אלה שהאמינו שתמיכה שמרנית בישראל תשמר את האנטישמיות בימין ברמה שנראתה להם נוחה, מתחילים כעת, אולי, לראות שהם עשו עסקת שטן.
ההוכחה הברורה ביותר לכך היא החלטתו של קווין רוברטס, נשיא קרן Heritage המשפיעה, לעמוד בפומבי לצד קרלסון. (כמעט שבוע לאחר ההצהרה הראשונית שלו, רוברטס התנצל בפני הצוות על רקע ביקורת פנימית עמוקה, וטען שהוא לא יודע הרבה על פואנטס. הוא גם פרסם הודעת וידאו נוספת בה הכריז שגם "גם כשחבר שלי טאקר קרלסון צריך אתגר", הוא והריטאג' ידברו).
הקרן למורשת עומדת מאחורי מדיניות האנטישמיות של הבית הלבן של טראמפ: היא פיתחה את פרויקט אסתר, תוכנית לסיוע באנטישמיות כדי לפצח את החברה האזרחית. לקבוצה הייתה השפעה עצומה בהפיכת מאבק כביכול נגד אנטישמיות למאמץ סימן מסחרי של כהונתו השנייה של טראמפ. אם רוברטס יגיד ש"ביטול" של פואנטס – שהשווה יהודים במחנות המוות לעוגיות בתנור וראה שיהודים "בלתי ניתנים להתבוללות" – תהיה טעות, מעידה על כך שהמגזר המשמעותי של הימין שהם מייצגים רואה באנטישמיות יותר הזדמנות מאשר בעיה ממשית.
כי על אף כל הסיפורים על רפובליקנים הדוהרים לגנות את האנטישמים בשורותיהם בעקבות הראיון של קרלסון עם פואנטס – שבמשך זמן רב נחשב לקיצוני מכדי שיוכלו לגעת בדמויות ימניות מהמיינסטרים – למפלגה הרפובליקנית היה נוח להשתמש באנטישמיות במשך שנים.
הם בנו את הימין המודרני על תיאוריות קונספירציה על סורוס, רמזים שקופים להאשמות של "נאמנות כפולה" של יהודים, הצעות שיהודים אשמים בהפסדים בבחירות, וקריצות ודחיפות לטרופי שנאה על יהודים וכסף. הסיבה לכך שהימין הפרו-ישראלי מודאג עכשיו, פתאום, עמוקות מהטרופים האלה היא שלפואנטס יש שנאה מזעזעת לישראל, תוך הפרה של נורמות שמרניות ארוכות שנים.
מה שמעלה את השאלה מדוע הם, או כל אחד, חשבו שהאנטישמיות מקובלת או ניתנת להכלה כל עוד היא באה עם תמיכה במדינת לאום – או כל עוד היא מכוונת רק נגד יהודים ליברליים, או מונחת בשפה מקודדת מתאימה.
אלה שהתאמנו בהסתכלות מטופחת מהסוג הזה התעלמו מעובדה מהותית: אנטישמיות שמתבשלת ברמה מסוימת אינה בודקת את עצמה. זה רק הופך את החברה בכללותה ליותר נוחה עם אנטישמיות.
הרעיון שאנטישמיות היא בעיה חדשה עבור הימין במדינה הזאת – כזו שיש לגנות אותה עכשיו, אבל היה בסדר לפני שקרלסון הזמין את פואנטס על המצע שלו – סותרת את המציאות של העשור האחרון של החיים הפוליטיים האמריקאים.
הקואליציה היהודית הרפובליקנית גינתה את רוברטס על עמידתו לצד קרלסון. זה טוב. עם זאת, אותה קבוצה הייתה גאה לתמוך בטראמפ, שאותו כינתה "הנשיא הפרו-ישראלי ביותר בתולדות ארה"ב", בשנת 2024, שנתיים לאחר שאכל ארוחת ערב עם פואנטס והראפר Ye, לשעבר קניה ווסט, הידוע כיום באנטישמיות הקולנית והאכזרית שלו בצורה יוצאת דופן. (טראמפ טען שהוא לא ידע מיהו פואנטס בזמן הפגישה, אך גם הוכיח שהוא לא מוכן למתוח עליו ביקורת גלויה לאחר שהובהרו פרטים על הצהרותיו בעבר).
הפרשן היהודי הימני בן שפירו מאשים את קרלסון בסיוע לחבל בארה"ב על ידי אירוח פואנטס. אני מסכים שהבולטות וההשפעה הנרחבת של קרלסון על הימין רעות לארה"ב, אבל גם חשבתי שזה נכון כשהוא השתמש שוב ושוב במצע שלו כדי לדחוף את מה שמכונה "תיאוריית ההחלפה", תיאוריית קונספירציה לפיה אליטות צללים מקודדות יהודיות מנסות להציף את המדינה במהגרים לא לבנים.
על פי הדיווחים, מספר יהודים המזוהים עם קרן מורשת ופרויקט אסתר איימו לפרוש בגלל תגובתו של רוברטס לשערוריית קרלסון. אבל מדוע אנשים אלה הסתפקו בקשר עם תוכנית להילחם לכאורה באנטישמיות שלא טרחה לעסוק באופן משמעותי בעליונות הלבנה – שורש האנטישמיות של פואנטס – מלכתחילה?
ואחרים ככל הנראה מקווים שנוכל לחזור לשחק יפה עם אלה שעוסקים באנטישמיות, כל עוד הם מספיק עדינים לגבי זה וימשיכו לתמוך בישראל. ג'ונתן גרינבלט, ראש ה-ADL, שהפיל לאחרונה את "הגן על זכויות האזרח" ממשימתו המקוונת, הודה לרוברטס על שהבהיר לאחר הצהרתו הראשונית כי הוא מוצא את דעותיו של פואנטס מתועבות. באופן אידיאלי, לא צריך להבהיר שהם סולדים מהכחשת שואה.
האמת היא שכשאתה מחליט להסתכל מעבר לאנטישמיות למטרות פוליטיות, אתה לא יכול להזדעזע כשהאנטישמיות הזו בסופו של דבר הולכת רחוק מדי.
ולכן כאשר מבקרים מדברים כעת על "מלחמת אזרחים" בימין הפוליטי האמריקאי על אנטישמיות, עלינו לזכור שזו תוצאה של שנים על גבי שנים של הסכמה בשתיקה של אנטישמיות עדינה. אולי היא באה עם תמיכה בישראל, ואולי היא לא ממש השתמשה במילה "יהודי", אבל היא הייתה חלק מרכזי בתנועה הפוליטית השולטת כיום במדינה.
לא נוכל להחזיר את השד הזה לבקבוק אם נעמיד פנים שהוא הופיע רק כשפואנטס הגיע לתוכנית של קרלסון.
