תובנות לחיים מחג הפסח. הרב איתמר חייקין, ראש בית החינוך אמי”ת מודיעין לומד מסיפור הבנים בהגדת פסח כי עלינו לחנך את הבנים להיות שילוב של אדם טוב, ירא שמיים וחכם, וכפי שאומר בעל “אם הבנים שמחה”: “האחד ללא השני – לא מספיק”.

(צילום: יח”צ)

הרב טייכטל באם הבנים שמחה (רצ”ב) מביא בשם רבי נפתלי מרופשיץ:

“צריך יהודי להיות גיט און פרים און קליג (טוב וירא שמים וחכם) והאחד ללא השני לא מספיק.
אם הוא טוב לבד – הופך האדם לנואף,
אם ירא שמים לבד – הופך שוטה,
אם חכם לבד – הופך לאפיקורס,
רק אם אדם הוא טוב וירא שמים וחכם – הוא יהודי כמו שצריך להיות”

טוב שאינו מרוסן, חסד ללא גבולות, עשוי להפוך אדם לנואף: רמוז במקרא “וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ, וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ – חֶסֶד הוּא, וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם..”.(ויקרא כ יז) וכך הסביר ר’ נחום מטשרנוביל “הנה, מי שהולך אל הערוה ר”ל, הלא הוא מחמת אהבה שבו, הלא האהבה היא חסד, המידה שבבורא יתברך שמו, ועתה עושה בזה רעה, ומוריד האהבה כביכול במקום מטונף…” (, פרשת שלח). אכן מציאות זו מוכרת לנו היטב מהחיים, ממי שלא יודע או יודעת להגיד לא …

את העקרון שירא שמים יכול להפוך לשוטה, הדגים הרבי מרופשיץ במגילת רות: הגואל הקרוב של רות מסרב לגאול מהסיבה: “פן אשחית את נחלתי” וכך הסביר: “הוא היה ירא לישא את רות ולהצמיח את אורו של משיח. הייתה לו טענה נכונה, אבל כאשר מדברים על גילוי אורו של משיח אסור להיות שוטה ולבא בחרדות.” וחז”ל ניסחו זאת במילים “אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד” (אבות ב, ה)

לעקרון שחכם שאין בו יראת שמים הופך לאפיקורס ישנם דוגמאות רבות. הן במקרא – דמות של אחיתופל יועץ דוד (עצת אחיתופל היא עצה חכמה !! אך באין בו יראת שמים סופו שאין לו חלק לעולם הבא, סנהדרין פרק י). בחז”ל – דמותו של אלישע בן אבויה חכם שהתפקר. בחסידות – מעשה בחכם ותם של רבי נחמן. אך בעיקר התבטא העיקרון, בהיסטוריה, תנועת ההשכלה ראשיתה הייתה ברצון להשיג חכמה ודעת ואחריתה חילון והתבוללות.

הרב טייכטל בספרו “אם הבנים שמחה” קישר זאת לתוספות במסכת עבודה זרה [כ:] המביא ממסכת דרך ארץ [פרק ז’]:”ג’ דברים שקולים זה כזה, חכמה יראה ענווה”. בעלי התוספות שואלים – מה הכוונה “שקולים זה בנגד זה”? ומסבירים זאת בכך, שאדם נצרך לכולן ולא ניתן לוותר על אחד משלוש היסודות.

דומני שהגדת ליל הסדר יכולה להוות דוגמה לחינוך היהודי הנכון, המבקש לערוך סדר ואיזון נכון בין שלוש התכונות.

אנחנו פותחים את “המגיד” העומד בליבו של ליל הסדר בהכרזה: “הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.” הכוונה לפתוח את דלת הבית והלב ולהזמין פנימה את כל הנצרכים והנדקקים. משמעות הדבר היא להיות קודם כל אדם טוב.

מכאן אנחנו ממשיכים לבֵּן השׁואֵל: “מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילות?…”, סיפור הבנים – “כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.” בראש הבנים נמצא הבן החכם (לא הצדיק!) ההגדה מחנכת את הבנים לשאול שאלות, להיות סקרן, לרצות לחקור וללמוד, להשיג חכמה ודעת. אנחנו מציבים לבנינו את האתגר “תהיה חכם!”

מסיפור יציאת מצרים, הניסים הגדולים והשגחת ה’ עלינו אנחנו מתקדמים למדרגה האחרונה של יראת שמים ואנחנו אומרים בהתרוממות הרוח את המילים: “לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהודות, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרומֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגון לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיום טוב, וּמֵאֲפֵלָה לְאור גָּדול, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.”

שנזכה לגדל בנים ובני בנים, טובים וחכמים ויראי אלוקים.