שני מחקרים חדשים שהובילו על ידי חוקרים בבית החולים לניתוחים מיוחדים (HSS) חשפו מנגנונים ביולוגיים מרכזיים המניעים טרשת מערכתית (SSC), או Scleroderma – מחלה אוטואימונית נדירה ולעתים קרובות הרסנית הגורמת פיברוזיס (התקשות רקמות) ודלקת. המחקר, שפורסם בגיליון מרץ של כתב העת לרפואה ניסיוניתעוזר להסביר מדוע המחלה משפיעה באופן לא פרופורציונאלי נשים וחושפת יעדי טיפול פוטנציאליים, שחלקם כבר נמצאים בפיתוח.
Scleroderma משפיע על כ -300,000 אנשים בארצות הברית, עם כשליש מחלה מערכית מתפתחת, שיכולה להשפיע על איברים מרכזיים כמו הריאות, הכליות או הלב. נשים נוטות יותר פי ארבעה מגברים שאובחן עם המחלה, אך עד כה, הסיבה הבסיסית לפער מגדרי זה נותרה חמקמקה.
במחקר אחד, צוות חוקרים בהובלת פרנק בארט, PHD, מצא כי שני קולטנים גנטיים הנקראים TLR7 ו- TLR8, שנמצאים בכרומוזום X, הם נהגים חשובים להפעלת תאים דנדריטים פלסמציטואידים (PDCs), ומדלקים פיברוזיס כרונית. PDCs הם תאי חיסון שנמצאים בעור פיברוטי אך לא בעור בריא וכבר הוכח כי הם תורמים לסקלרודרמה.
בתאים בריאים, כרומוזום X אחד מבוטל בדרך כלל, עם זאת, המחקר חשף כי בחולים עם Scleroderma, תהליך זה מופרע בגלל היכולת של TLR7 ו- TLR8 להימלט מהפעלת כרומוזום X ב- PDCs.
"גודל הבריחה הזו היה בולט", אומר ד"ר בארט.
אצל אנשים בריאים, 10 עד 15 אחוז מהתאים יכולים להתחמק מתהליך ההפעלה. אך בקרב חולי Scleroderma, הבריחה התרחשה ביותר מ- 35 אחוז מה- PDCs. זה היה הבדל משמעותי ובלתי צפוי.
הביטוי של שני עותקים של TLR7 ו- TLR8 במספר כה גדול של תאים יכול מאוד להסביר את ההפעלה הכרונית של תאי חיסון אלה ומדוע מחלה זו נפוצה כל כך בקרב חולים נשים. "
ד"ר פרנק בארט, דוקטורט
במחקר נפרד, חמוש בתובנות לגבי תפקידם של PDCs בנהיגה של פיברוזיס, ד"ר בארט ועמיתיו התכוונו להבין מדוע המנגנונים הטבעיים של הגוף אינם מצליחים לכבות את הדלקת בקרב חולי Scleroderma. בדרך כלל, בעקבות פצע בעור, תאים חיסוניים מסתננים לעור ומפעילים תגובה דלקתית עד שתתחיל תהליך הצטלקות. לאחר מכן מועבר אות הפסקה לתאי החיסון כדי לפתור את הדלקת. אך בקרב חולי Scleroderma, תהליך זה מתמודד.
האשם? ציטוקין (סוג של חלבון המסייע בשליטה על דלקת בגוף) בשם CXCL4, אשר החוקרים מצאו כי הם מתבטאים מאוד בעורם של חולי סקלרודרמה. במקום לאפשר לדלקת לשכוך, CXCL4 מונע דיכוי חיסוני, תוך שמירה על PDCs במצב של הפעלה כרונית וקידום פיברוזיס עור.
"אנו מראים ש- CXCL4 מונע את סיום התגובה החיסונית בעור", מסביר ד"ר בארט. "בעיקרון, ה- PDCs נמשכים על ידי הפיברוזיס, אך במקום להיות מדוכאים כפי שהם צריכים להיות, CXCL4 שומר עליהם פעילים, בתורו תורם למעגל פיברוזיס בקרב חולים אלה."
אמנם כרגע אין תרופה לסקלרודרמה, אך המחקר מדגיש את הפוטנציאל של מספר אסטרטגיות טיפוליות.
"גוף המחקר הזה הופך מקרה חזק מאוד לבחינת תרופות שממוקדות ומפריעות ל- PDCs. יש כבר תרופות בפיתוח שאנו יכולים לנסות", אומר ד"ר בארט, וציין כי מספר טיפולים במחקרים קליניים הראו הבטחה בחסימת PDCs ומניעת נגעי עור בחולים עם לופוס.
שני המחקרים החדשים היו עבודה שיתופית. מחברים משותפים מהמחקר הראשון כוללים את ד"ר ז'אן-צ'ארלס גוארי, דוקטורט, מאוניברסיטת טולוז, כמו גם קלינאים מהמרכז המצוין של Scleroderma, Vasculitis & Miositis ב- HSS וחוקרים ממכון המחקר HSS. מחברים משותפים מהמחקר השני כוללים חוקרים ממכון המחקר HSS; מרכז המצוינות של Scleroderma, Vasculitis & Miositis במצוינות ב- HSS; Institut Toulousain des Maladies Infectieuses et dfermatematoires, Université de Toulouse, Inserm, France; מכון קוצ'ין, אוניברסיטה פריז סיטה, אינסאר, צרפת; ו- Immunoconcept, CNRS, UMR 5164, אוניברסיטת בורדו, צרפת.
