במחקר שפורסם לאחרונה ב תקשורת במדעי הרוח והחברהחוקרים בדקו את הקשר הפוטנציאלי בין דיכאון בקרב אמהות לבין ויסות עצמי התנהגותי בקרב ילדים באמצעות מתווכים פוטנציאליים כגון זמן מסך משפחתי והורות תומכת.
הם מצאו כי ההשפעה של דיכאון אימהי על הוויסות העצמי ההתנהגותי של ילדים מתווכת באופן חלקי הן על ידי הורות תומכת אימהית והן על ידי זמן המסך של הילדים, תוך שימת דגש על המשמעות של פרקטיקות הורות בהתפתחות הילדות המוקדמות.
לימוד: דיכאון אימהי וויסות עצמי התנהגותי של ילדים: תפקיד ההורות וזמן המסך של הילדים. קרדיט תמונה: dotshock/Shutterstock.com
רקע כללי
ויסות עצמי התנהגותי, מיומנות חיונית ללמידה של ילדים ובהמשך להצלחת בית הספר, מושפע מגורמים סביבתיים שונים, לרבות אינטראקציות בין מבוגרים לילד. הוכח כי בריאות הנפש של האם והתנהגויות הוריות ממלאות תפקידים משמעותיים בעיצוב הוויסות העצמי של ילדים.
דיכאון אימהי – המשתקף ברמות גבוהות יותר של עצב, עצבנות ומצבי רוח נמוכים – נחשב כמוביל לטיפול באיכות נמוכה יותר ולהשפעה שלאחר מכן על ויסות עצמי בקרב הילדים.
בנוסף, זמן המסך המשפחתי של ילדים מתגלה כמנבא של ויסות עצמי, כאשר חשיפה מוגזמת למסך עשויה לתווך את הקשר בין דיכאון אימהי לבין ויסות עצמי התנהגותי של ילדים.
המסגרת התיאורטית, המבוססת על התיאוריה החברתית-תרבותית של ויגוצקי, מדגישה את המשמעות של אינטראקציות חברתיות בהתפתחות הגיל הרך, תוך שימת דגש על הצורך לאזן בין מעורבות פנים אל פנים וזמן מסך.
החוקרים במחקר הנוכחי חקרו את יחסי הגומלין בין דיכאון אימהי, התנהגויות הוריות, זמן מסך משפחתי של ילדים וויסות עצמי התנהגותי בסביבה המשפחתית הסינית.
הם שיערו שדיכאון אימהי עלול לחזות לרעה ויסות עצמי התנהגותי בקרב ילדים סינים. מטרת המחקר הייתה לחקור את המסלולים הישירים והמתווכים, תוך התייחסות לפער בספרות.
על המחקר Top of Form
המחקר גייס 653 משתתפים (338 בנים ו-315 בנות) בגיל ממוצע של 5.94 שנים, ואת אמהותיהם, בגיל ממוצע של 31.56 שנים. המשתתפים נדגמו מאזורים סוציו-אקונומיים מגוונים בסין תוך שימוש בגישת דגימה אקראית מרובדת.
כ-62.6% מהילדים היו מאזורים עירוניים. בעוד של-78% מהאימהות היה תואר עמית ומעלה, 7% מהאמהות היו אמהות בבית.
דיכאון אימהי הוערך באמצעות סולם דיכאון, חרדה ומתח (DASS-21), והראה תכונות פסיכומטריות טובות. התנהגויות הורות תומכות אימהיות הוערכו באמצעות שיטות הדיווח של גידול ילדים (CRPR, גרסה סינית), שהפגינו מהימנות גבוהה.
זמן המסך המשפחתי של ילדים נמדד באמצעות אומדנים גלובליים, תוך לכידת פעילויות שונות המבוססות על מסך בקנה מידה. הוויסות העצמי ההתנהגותי של ילדים נמדד באמצעות סולם העצמי של הילד באינטראקציה (CSIS), כולל זיכרון עבודה, שליטה מעכבת וגמישות קוגניטיבית, עם תכונות פסיכומטריות חזקות.
מידע דמוגרפי, כולל גיל, מין, מגורים ועיסוקים הוריים, נאסף באמצעות שאלון.
הניתוח כלל שלושה שלבים: השגת נתונים סטטיסטיים תיאוריים ומתאמים דו-משתנים, שימוש במודל משוואות מבניות (SEM) כדי להעריך מודלים היפותטיים (n=4), והערכת השפעות עקיפות באמצעות bootstrapping.
דיכאון אימהי היה המשתנה הבלתי תלוי, בעוד שהוויסות העצמי ההתנהגותי של הילדים היה המשתנה התלוי. זמן המסך של ילדים והורות תומכת אימהות טופלו כמתווכים פוטנציאליים.
וויסות עצמי התנהגותי טופל כמבנה סמוי ב-SEM. משתנים דמוגרפיים נכללו כבקרות. התאמה למודל הוערכה באמצעות אינדיקטורים שונים.
תוצאות ודיון
בהתאם למחקר, נצפו מתאמים משמעותיים בין משתני מפתח, התומכים בניתוח SEM שלאחר מכן. מבנה שלושת הגורמים של ויסות עצמי התנהגותי אומת באמצעות ניתוח גורמים מאשרים.
התוצאות חשפו קשר חיובי ישיר בין דיכאון אימהי לבין ויסות עצמי של ילדים (p<0.001). נמצא כי דיכאון אימהי גם מנבא באופן שלילי (ומשמעותי) הורות תומכת, ובכך משפיע על זמן המסך והוויסות העצמי של הילדים.
זה הצביע על כך שילדים שיש להם אם מדוכאת עשויים להגדיל את זמן המסך בבית, כמו גם רמות נמוכות יותר של ויסות עצמי.
זמן מסך של ילדים נמצא קשור באופן מובהק לוויסות העצמי שלהם, כך שילדים עם זמן מסך גבוה יותר הראו סבירות מוגברת לוויסות עצמי התנהגותי לקוי.
בנוסף, נצפו השפעות עקיפות משמעותיות, כאשר דיכאון אימהי משפיע על הוויסות העצמי של ילדים באמצעות הורות תומכת. מודל הגישור הרציף, המשלב הן הורות תומכת והן זמן מסך, נמצא כמסביר בצורה הטובה ביותר את האסוציאציות ומציג את ההתאמה הטובה ביותר.
בסך הכל, ניתוח מקיף זה מדגיש את המסלולים המורכבים דרכם דיכאון אימהי משפיע על הוויסות העצמי ההתנהגותי של ילדים. הוא מתאר את החשיבות של התחשבות בשיטות ההורות ובזמן המסך בהבנת הדינמיקה הזו.
עם זאת, המחקר מוגבל על ידי היעדר ציוני ויסות עצמי של ילדים לפני הבדיקה, מה שעלול להטות את ההשפעה של דיכאון אימהי והורות.
יתר על כן, עיצוב החתך מגביל את יצירת קשר סיבתי. מחקרים עתידיים צריכים לשלב ציוני מבחן מוקדם ולהשתמש במדדים אובייקטיביים לוויסות עצמי.
סיכום
לסיכום, מחקר זה מציג את החשיבות של בריאות הנפש של האם בחינוך וטיפול בילדות המוקדמת. הוא מדגיש את ההשפעה של דיכאון אימהי על ילדים, בתיווך שיטות הורות וזמן מסך משפחתי.
שיפור בריאות הנפש של האם חיונית לטיפוח אינטראקציות חיוביות פנים אל פנים ולטיפוח סביבה משפחתית הרמונית, שבסופו של דבר תורמת לוויסות העצמי ההתנהגותי של ילדים.
