מחקר חדש מדגיש את ההשפעה החזקה של רכיבת סיבולת על פיזור השומן והבריאות הקרדיומטבולית, תוך שימת דגש על כושר על הגבלת קלוריות ליתרונות בריאותיים ארוכי טווח.
לִלמוֹד: השפעות של 1,144 ק"מ של רכיבה על כביש שבוצעו ב-7 ימים: מחקר הדמיה קרדיומטבולי. קרדיט תמונה: 24K-Production/Shutterstock.com
במחקר עוקבה שפורסם לאחרונה ב American Journal of Physiology-Endocrinology and Metabolism, חוקרים חקרו את ההשפעה של רכיבה אינטנסיבית על הפרופילים הקרדיו-מטבוליים, השומן הקרבי והשומן החוץ רחמי של רוכבי אופניים גברים בגיל העמידה.
הם מצאו שלמרות צריכת אנרגיה מוגברת, רוכבי האופניים חוו ירידה משמעותית בשומן הקרביים ובמסת השומן תוך שמירה על כושר לב-נשימה גבוה.
רֶקַע
ידוע שפעילות גופנית סדירה מפחיתה את השומן בגוף, גם ללא ירידה במשקל, אם מסת הגוף הרזה עולה. במחקר בולט משנת 2015, רוכבי אופניים גברים בגיל העמידה רכבו על אופניים 2,700 ק"מ ב-14 ימים, בניסיון להתאים את ההוצאה האנרגטית הגבוהה שלהם לצריכת אנרגיה מוגברת כדי לשמור על המשקל.
הם אמנם הצליחו לשמור על משקל יציב, אבל זה היה מטעה לגבי הרכב הגוף; המשתתפים איבדו 2.2 ק"ג שומן בגוף תוך עלייה של 2.5 ק"ג מסת נטולת שומן. שינוי משמעותי זה בהרכב הגוף התרחש ללא הדמיה כדי לאשר את ההשפעות על שומן קרביים ושומן חוץ רחמי.
ההבדל באופן שבו סוגי שומן שונים מגיבים לכמויות גדולות של פעילות גופנית עם ירידה מינימלית במשקל נותר בלתי נחקר. לכן, החוקרים במחקר הנוכחי חקרו את ההשפעות של משטר רכיבת כביש קיצוני בן שבוע על פיזור השומן בגוף באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
לגבי המחקר
מחקר ה-Exercise Exercise and Energy Expenditure (4E) כלל 13 רוכבי אופניים גברים בריאים מקוויבק סיטי, בני 50 עד 66, שהיו רגילים לרכיבה על אופניים למרחקים ארוכים (ממוצע של 5,490 ק"מ לשנה) והיו בעלי כושר קרדיו-נשימה גבוה.
המשתתפים נבדקו על סמך יכולתם לשמור על קצב ממוצע של כ-30 קמ"ש והודחו אם היו ספורטאים מתחרים בעבר, סבלו מבעיות קרדיווסקולריות, נטלו תרופות מסוימות או היו עם תוצאות בדיקה חריגות. בסך הכל סיימו את המחקר 11 רוכבי אופניים.
במשך שבוע, המשתתפים רכבו על אופניים 1,144 ק"מ בלולאה של 104 ק"מ, עם אמצעי בטיחות הכוללים מודעות משטרתית ורכבי ליווי. הרכב הגוף, פיזור השומן וסמנים קרדיומטבוליים הוערכו לפני ואחרי תקופת הרכיבה באמצעות MRI וניתוח ביו-עכבה.
מדידות יומיות נלקחו כדי לפקח על הידרציה ומשקל הגוף, בעוד שצריכת האנרגיה עוקבה באמצעות ארוחות מסופקות ויומני מזון בודדים. הנתונים של רוכבי האופניים הושוו לאלו של קבוצת ייחוס של 86 גברים בריאים אסימפטומטיים בגילאי 50-66 שהיו מעורבים במחקר נפרד על סיכון קרדיומטבולי.
ניתוח סטטיסטי כלל שימוש בניתוח פוסט-הוק, מודלים לינאריים מעורבים מותאמים לגיל, מבחני Tukey-Kramer פוסט-הוק, מקדמי המתאם החלקי של פירסון, ניתוחי רגרסיה ליניארית, מודלים ליניאריים מעורבים למדידות חוזרות, Student's ט-מבחן, ומבחן שפירו-וילק.
תוצאות ודיון
לא נמצא מתאם מובהק בין ה-V̇o של המשתתפים2 שיא ונפח רכיבה שנתי. שלושה משתתפים לא השלימו את המרחק המלא עקב תשישות או בעיות מכניות, אך כולם דיווחו על תופעות לוואי צפויות, כולל עייפות שרירים ואי נוחות.
למרות ירידה ממוצעת מינימלית במשקל של 1% ושינויים בהרכב הגוף, רוכבי אופניים הראו ירידה משמעותית בשומן הקרביים (14.6%) ובהיקף המותניים. הם שמרו על הוצאה אנרגטית גדולה יותר מאשר צריכה בימי רכיבה ארוכים יותר (208 ק"מ) בהשוואה לאלה קצרים יותר (104 ק"מ), עם גירעון אנרגטי כולל של 6,867 קק"ל במהלך השבוע.
צריכת האנרגיה היומית שלהם הייתה גבוהה יותר בימי רכיבה ארוכים יותר, עם פירוק מאקרו-נוטריינטים המעיד על צריכה דומיננטית של פחמימות.
שיפורים בולטים נצפו בפרופילי השומנים, כולל ירידה של 21.5% בכולסטרול הכולל והפחתה של 34.6% בכולסטרול ליפופרוטאין שאינו בצפיפות גבוהה. רוכבי האופניים הראו גם עלייה משמעותית ביחס אדיפונקטין/לפטין, מה שמעיד על שיפור בתפקוד הפרשת רקמת השומן. עם זאת, לא נמצאו שינויים משמעותיים בשומן התת עורי והלב או בתכולת השומן בכבד.
המחקר הנוכחי תיעד, לראשונה, את השינויים המשתנים בשומן התת עורי, הקרביים והחוץ רחמי לאחר שהמשתתפים עסקו בפרוטוקול פעילות גופנית קיצונית, שבמהלכו הוגדלה צריכת האנרגיה שלהם כדי למזער את הירידה במשקל.
המחקר מתחזק על ידי שימוש במדידות תקן זהב לפיזור שומן בגוף והערכת כושר קרדיו-נשימה, עם תיעוד מפורט של צריכת האנרגיה.
עם זאת, ההוצאה האנרגטית לא נמדדה בשיטת המים עם תווית כפולה, והמדגם הוגבל לזכרים קווקזיים בריאים ופעילים פיזית. יש לאשר את הממצאים במחקרים נוספים הכוללים אוכלוסיות מגוונות, כולל נשים.
מַסְקָנָה
לסיכום, ניסוי רכיבה על כביש בן שבעה ימים עם רוכבי פנאי בגיל העמידה הוביל להפחתה משמעותית בשומן הקרביים עם ירידה מינימלית במשקל ורמות נמוכות של שומן בכבד.
הממצאים מדגישים את הצורך להעריך שינויים בהרכב הגוף מעבר לירידה במשקל בהתערבויות של אימון סיבולת ומדגישים את קידום הפעילות הגופנית על פני הגבלה קלורית למניעת השמנת יתר, במיוחד בסביבה של ימינו של מזונות מעובדים זמינים ועתירי אנרגיה.
למרות שפרוטוקול הפעילות הגופנית הנוכחי אינו בר ביצוע ליישום נרחב, הוא מחזק את הרעיון שבני אדם עשויים להיות מתוכננים לפעילות גופנית ולא לצריכת מזון מינימלית.
