מחקר מגלה ש-BMI ממלא תפקיד מכריע בהתפתחות המחלה, כאשר קשרים גנטיים למצבים כמו מחלת כבד שומני נעלמים כאשר מתייחסים ל-BMI.
במחקר שפורסם לאחרונה ב טֶבַע תקשורת, צוות של מדענים מאיסלנד חקר האם וריאנטים גנטיים הקשורים לאינדקס מסת הגוף (BMI) יכולים להשפיע על הסיכון למחלה ישירות דרך BMI או דרך מנגנונים אחרים.
הם בחנו אוכלוסיות מחקר מאיסלנד ומבריטניה (בריטניה) כדי לחקור את הקשר בין גורמים גנטיים הקשורים ל-BMI והסיכון למצבים כמו סוכרת מסוג 2, אוטם שריר הלב, דלקת מפרקים ניוונית ושבץ מוחי.
רֶקַע
מדד מסת הגוף מתחיל להופיע כגורם סיכון עיקרי למספר מחלות כרוניות, כולל סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם ואוסטיאוארתריטיס. BMI גבוה יותר תורם למצבים הקשורים להצטברות שומן ולמתח מטבולי, כגון מחלת כבד שומני ואי סבילות לגלוקוז, וכן למצבים ביו-מכאניים, כגון דלקת מפרקים ניוונית בברך.
מחקרים קודמים זיהו את ה-BMI כתכונה פוליגנית ביותר, עם וריאנטים גנטיים ספציפיים שתורמים לעלייה שלו. מחקרי איגוד רחבי הגנום (GWAS) זיהו מאות גרסאות הקשורות ל-BMI התורמות חלקית לשונות ה-BMI בקרב אנשים.
יתר על כן, ניתן להשתמש בניתוחי אקראיות מנדליאנית כדי להעריך אם סמנים גנטיים ספציפיים משפיעים על הסיכון למחלה אך ורק באמצעות BMI. עם זאת, הקשר הזה מורכב, שכן כמה סמנים גנטיים הקשורים ל-BMI עשויים להשפיע גם על הסיכון למחלה דרך מסלולים אחרים, כפי שניתן לראות בפליוטרופיה.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, המדענים השתמשו בנתונים משתי קבוצות – האחת מאוכלוסיית איסלנד והשנייה מורכבת ממשתתפים מה-Biobank של בריטניה – כדי לבחון את הקשר בין וריאנטים גנטיים הקשורים ל-BMI וסיכון למחלה.
לחישוב ה-BMI נעשה שימוש במדדי גובה ומשקל של המשתתפים, שהותאמו לגיל ומין ולאחר מכן בממוצע על פני מדידות מרובות. החוקרים בחרו 665 וריאנטים גנטיים עצמאיים הקשורים ל-BMI כדי ליצור ציוני סיכון גנטיים של BMI (BMI-GRS), תוך הבטחה שהווריאציות היו קשורות באופן עצמאי ל-BMI על ידי הגבלת חוסר שיווי משקל בקישור. גרסאות חריגות עם קשרים לא טיפוסיים עם סיכון למחלה הוסרו כדי להפחית הטיה אפשרית.
כדי לבדוק את ההשערה ש-BMI מתווך סיכון למחלה, המדענים ערכו ניתוח תיווך על תוצאות מחלה כגון סוכרת מסוג 2, אי ספיקת לב ואוטם שריר הלב. ה-BMI-GRS היה קשור למחלות אלו בשתי העוקות. לאחר מכן, על ידי בקרה על BMI בפועל, הם העריכו את המידה שבה BMI הסביר את הקשרים הללו.
לצורך בקרת איכות, מדידות BMI חוזרות הוערכו כדי להבטיח יציבות לאורך זמן. זה נעשה על ידי חישוב מתאמי BMI על פני מרווחים של חמש שנים במשתתפים באיסלנד. הניתוחים היו גם מרובדים לפי מין כדי לבחון השפעות אפשריות ספציפיות למין על הסיכון למחלה.
תוצאות
המחקר מצא כי ציוני הסיכון הגנטי של BMI-GRS או BMI היו קשורים באופן מובהק לסיכון מוגבר למחלה עבור מצבים מרובים, בעיקר סוכרת מסוג 2, מחלת כבד שומני ואוסטיאוארתריטיס. כאשר הניתוחים הותאמו ל-BMI שנמדד, נמצא כי קשרי המחלה עם BMI-GRS פחתו, דבר המצביע על כך שחלק ניכר מהסיכון הגנטי מתווך באמצעות BMI.
עבור מצבים מסוימים, כולל החלפת ברך ואי סבילות לגלוקוז, הקשר BMI-GRS הוחלש לחלוטין לאחר התאמה ל-BMI, מה שמעיד על כך שה-BMI עצמו תיווך את הסיכונים הללו. עבור מחלות אחרות, כגון סוכרת מסוג 2 ואי ספיקת לב, הסיכון היה מתווך חלקית על ידי BMI, עם קשרים שיוריים המצביעים על כך שיכולים להיות גורמים תורמים נוספים.
הן בנתוני הביובנק האיסלנדי והן בבריטניה, ההפחתה של השפעות BMI-GRS לאחר התאמה ל-BMI הייתה עקבית. עם זאת, נצפו הבדלים במידת התיווך למצבים כמו מחלת כליות כרונית. זה הצביע על כך שבעוד שה-BMI מהווה חלק ניכר מהסיכון הגנטי, חלק מהאסוציאציות אינן תלויות ב-BMI, אולי בשל השפעות גנטיות פליאוטרופיות או השפעות אחרות שאינן מדודות.
בנוסף, ריבוד של הניתוחים לפי מין גילה תוצאות עקביות בדרך כלל, עם חריג בולט בסיכון לאוטם שריר הלב, שהראה קשר שיורי אצל גברים אך לא אצל נשים. זה הצביע על הבדלים פוטנציאליים מבוססי מין באופן שבו גורמים גנטיים הקשורים ל-BMI השפיעו על מחלות מסוימות.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים הצביעו על כך ש-BMI היה מתווך ראשוני של הקשר בין וריאנטים גנטיים הקשורים ל-BMI וסיכון למחלה, במיוחד עבור מצבים מטבוליים ומכאניים, כגון סוכרת מסוג 2 ואוסטיאוארתריטיס, בהתאמה.
עם זאת, מצבים מסוימים שמרו על קשרים שיוריים עם גורמים אחרים שלא נמדדו, מה שמצביע על צורך בחקירה נוספת של גורמים גנטיים או אורח חיים תורמים אחרים מעבר ל-BMI.