בתרבות הפופולרית, אבות הם סטואיים, רגישים וחזקים. כל כך עוצמתי הוא המיסטיקה של האבא המאושר, עד שסלבריטאים, ספרי בדיחות – אפילו סלצרים קשים – נושאים את התווית.
החיים האמיתיים הם שונים. אבות יורדים, לפעמים מתיישרים. וכפי שמחקרים חדשים של Rutgers Health חושפים, כאשר דיכאון אבהי הולך לא מאובחן או לא מתעכב, ההשפעות החברתיות וההתנהגותיות השליליות על ילדים יכולות להימשך במשך שנים.
במחקר שפורסם ב כתב העת האמריקאי לרפואה מונעתקריסטין שמיץ, עוזרת פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של רוטגרס רוברט ווד ג'ונסון (RWJMS), יחד עם חוקרים אחרים מ- RWJMs ומפסיניטון ורוכב אוניברסיטאות, מדווחים כי ילדים שנחשפו לדיכאון אבהי כאשר נכנסים לגן הגן הם בעלי סיכוי גבוה יותר למורים להתנהלות התנהגותית ודיכאון עני בגיל 9.
"עלינו לשקול דיכאון בשני ההורים ולא רק לאמהות," אמר שמיץ. "דיכאון ניתן לטיפול, וכדי לתמוך בכל המשפחה, רופאי ילדים חייבים להתחיל לדבר עם אבות על כך ולפתח התערבויות ממוקדות אב העונות על צרכיהם."
בממוצע, בין 8% ל -13% מהאבות בארצות הברית יושפעו מהצורה כלשהי של דיכאון במהלך שנותיו הראשונות של ילדם, והשכיחות עולה ל 50% כאשר האם חווה גם דיכאון לאחר לידה. אולם מעט מחקרים התמקדו בדיכאון אבהי מעבר לתקופה שלאחר הלידה או בדקו קשרים בין בריאות הנפש של אבות להתנהגויות ילדים.
כדי לסגור את הפער הזה, שמיץ ועמיתיו ניתחו נתונים מהעתיד של משפחות ומחקר רווחת ילדים (FFCWS), קבוצה לאומית לידה שדגמה באקראי לידות בעשרים ערים גדולות בארה"ב משנת 1998 עד 2000. המחקר ממשיך לעקוב אחר שינויים בחייהם של המשתתפים.
שתי נקודות נתונים של FFCWS היו המפתח להערכתו של שמיץ: כשהילדים היו גיל 5, אבותיהם נבדקו לתסמינים דיכאוניים בשנה האחרונה; וכשהיו בת 9, המורים לילדים השלימו סקר שכלל הערכות התנהגותיות.
החוקרים כתבו כי "כניסת גן ילדים היא אבן דרך התפתחותית חשובה, ומצוקות העומדות בפני באותה תקופה יכולות להוביל למעורבות והתנהגויות גרועות יותר בבית הספר העשוי להתמיד או להתעצם דרך חטיבת הביניים והתיכון".
על ידי השוואה בין נתונים של 1,422 אבות – 74% מהם התגוררו עם ילדיהם לפחות מחצית מהזמן כשהילד היה בן 5 – וילדיהם, ובקרה על גורמים סוציו -דמוגרפיים ודיכאון מצד האם, החוקרים הצליחו למפות קשר ברור בין דיכאון אבהי להתנהלות ילדים.
לדוגמה, ילדים שאבותיהם דיווחו על תסמינים דיכאוניים, כמו להרגיש עצובים, כחולים או מדוכאים כשהיו בגיל 5 היו, עד גיל 9, סביר יותר כי הם מפגינים אי שקט, התרסה וכעס וכן מציגים רמות נמוכות יותר של שיתוף פעולה והערכה עצמית.
שמיץ אמר כי כמה סיבות יכולות להסביר את הקשר. ראשית, נמצא כי דיכאון מוביל להורות קושי ולפחות תמיכה רגשית בילד. זה יכול גם לגרום לסכסוך או מתח אחר בבית.
שמיץ אמר כי אף מחקר אמריקני מבוסס אוכלוסייה לא עשה קשר כה מוחלט בין דיכאון אבהי להתנהגות ילדים בבית הספר. הממצאים מראים כי התערבויות לזיהוי ותומכות באבות עם תסמינים דיכאוניים, וילדיהם, יכולות לעזור להחליש את הקשר הזה.
בעוד שהדיכאון האבהי קשור להתנהגויות מאתגרות של ילדים, יש סיבה לתקווה. זיהוי והתערבות מוקדמת יכולה לעזור בשיפור לא רק רווחת האבות אלא גם את רווחתם של הילדים, אמר שמיץ.
"כהורים, אנו יכולים לדגמן את זה כשאנחנו נאבקים, אנו מושיטים יד ומקבלים עזרה," אמרה. "זה שיעור שילדים יישאו לכל החיים."
