הקניות לפסח מהוות בבתים רבים מרכיב מרכזי בהכנות לחג. במסגרת קניותיהם לפסח משתדלים רבים לדקדק בהכשרים על פי כל החומרות ומוכנים אף לשלם סכומי כסף גבוהים על מוצרים מהודרים.

חיבה גדולה זו שמחבבים ישראל את המצוות בכלל ומצוות הפסח בפרט, ורצונם להמנע מרכישת מוצרים בהם קיים אף ספק ספקו של איסור ראויה בודאי להערכה ולברכה, ברם, אל לה להחמרה באיסור אחד שתבוא על חשבון איסור אחר.

המצב הכלכלי הקשה שרבים נתונים בו מחד, והוצאות החג מאידך, מחייבים לעיתים לקיחת הלוואות, פריסת תשלומים וכדו’. עסקאות אלו עלולות להיות כרוכות באיסור ריבית כתוצאה מכך עלול להווצר מצב אבסורדי בו באותה שעה עצמה בה מחמירים בספק ספקא של איסור חמץ, עוברים על כמה איסורי תורה של ריבית.

קשר מיוחד קיים בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים, כמפורש בכתוב: “אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך: אני ה’ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים:” (ויקרא כה).

המהר”ל מפראג בספרו נתיבות עולם, נתיב הצדקה, מרחיב בהסבר הקשר המיוחד שקושרת התורה איסור ריבית ליצאת מצרים, ואומר: “שראוי להם שיהיו עם אחד וזה אי אפשר רק כאשר זה מקבל מזה וזה מקבל מזה ובזה הם מתאחדים… כי יציאת מצרים שהיו ישראל לעם וזה שלוקח רבית הוא נותן העדר ונשיכה בהם כאלו לא היו ישראל לעם, וזהו שכופר ביציאת מצרים, כי יציאת מצרים שנעשו לעם והיו נמצאים בפעל וזה נותן בהם העדר ונשיכה כאלו אין להם מציאות כלל…”

איסור הריבית, שהינו ייחודי לישראל מדגיש את אחדות העם ומעלתו המיוחדת. יציאת מצרים היא זמן יצירתו של העם. על כן, הלוקח ריבית מישראל כופר במעלתו של העם ובאחדותו של העם, וממילא נמצא כופר ביציאת מצרים.

כיצד יתכן, שאדם יעסוק בהכנות לפסח ותוך כדי כך יעשה מעשים המהווים כפירה ביציאת מצרים?

הפן ההלכתי, כמו גם הפן הרעיוני, מחייבים איפא, הקפדה יתירה על איסורי ריבית כל השנה כולה ועל אחת כמה וכמה בעת ההכנות לפסח. יש לבחון כל הלוואה וכל רכישה בתשלומים כדי לוודא שהיא אינה כרוכה באיסור הלכתי כלשהו, ויש להקפיד בכך לא פחות מאשר מקפידים על ספק איסור חמץ.