כְּשֶמִרְיָם שָׁרָה/ אסתר שקלים

‘וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לה’ כִּי גָאֹה גָּאָה’ (שמות, טו, כא)

‘כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה —

עוף לא פרח, שור לא געה’. (שמות רבה, יתרו)

 

כְּשֶמִרְיָם הַנְּבִיאָה

שָׁרָה

עַל הַיָּם,

מֹשֶׁה לֹא גָּעַר

אַהֲרֹן לֹא פָּרַח

עַמּוּד הָאֵשׁ לֹא שָׂרַף

וְכָל הָעָם גָאֹה גָּאָה:

נְהַסֶּה

וְנִשְׁמַע.

 

 

אִלְּמוֹת / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים


אֲמַרְתֶּם

עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה

יָרְדוּ לָעוֹלָם

תִּשְׁעָה לָקְחוּ נָשִׁים


אֲבָל אֲנַחְנוּ

אִלְּמוֹת


אִלְּמוֹת

בְּדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁכְּתַבְתֶּם

אַתֶּם


אִלְּמוֹת בְּבָתֵּי הַדִּין

שֶׁל מַטָּה


אִלְּמוֹת בְּבָתֵּי הַתְּפִלָּה

לֶאֱלֹקִים חַיִּים

לַשְׁכִינָה


וַאֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ

נַחְפֹּר אֶת מֵתוֹתֵינוּ

מִקִבְרֵי הַהִסְטוֹרְיָה

וְנִתֵּן לַהֵן

יָד

וַשֵם

וּפֶה

 

 

וּמַלְאָכִית לֹא מָצָאתִי / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים


כְּשֶׁהָיִיתִי נִפְרֶדֶת מִסָּבָתִי

הִיא הָיְתָה מְבָרֶכֶת אוֹתִי

בְּפַּּרְסִית-יְהוּדִית:

“מַלְאְָךֶ שָׁלוּם

אַקָבֵּד בָּאשֶה”

– שֶׁמַּלְאָךְ הַשָּׁלוֹם

יִשְׁמֹר צְעָדַיִךְ


אֲבָל אֲנִי

רָצִיתִי

מַלְאָכִית


בֵּינוֹת כָּל חַבְרֵי פָּמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה

מָצָאתִי

מַלְאָכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאָכֵי רַחֲמִים ,

מַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת וּמַלְאָכֵי אַרְגָּמָן[1]

כְּרוּבִים, אֶרְאֶלִּים, אֹפָנִים וּשְׂרָפִים

הַמַּלְאָךְ רָזִיאֵל, נוֹטֵר סוֹדוֹת עֶלְיוֹן

הַמַּלְאָךְ פְנוּאֵל הַחוֹזֶה מַרְאֶה שַׁדַּי

וְהָרַב- אַלּוּף מַטַטְרֹון,

הַפּוֹקֵד עַל כֻּלָּם


וּמַלְאָכִית

לֹא מָצָאתִי


מִימִינִי מִיכָאֵל וּמִשְּׂמָאלִי גַּבְרִיאֵל

וּמִלְּפָנַי אוּרִיאֵל וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל

וְעַל רָאשִׁי שְׁכִינַת אֵל


וּמַלְאָכִית לְצִדִּי

לֹא מָצָאתִי

ּ

מַלְאָכִית אַחַת

אוֹתָהּ יִשְׁלַח לְפָנַי

וִיצַוֶּנָה לְשָׁמְרֵנִי בְּכָל דְּרָכַי

וּלְגָאֳלֵנִי מִכָּל רַע


רַק מַלְאָכִית אַחַת קְטַנָּה

טוּרַאִית בִּצְבָא מָרוֹם

רָזִי רַק לָהּ אֶתְוַּדֶּה

וּלְפָנֶיהָ אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי

כְּאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ

ויֶעֱרַב לָהּ


רַק כְּרוּבִית

אַחַת

זְעִירָה

שָׁאַלְתִּי

וָאַיִן