במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב העת הבריטי לרפואת ספורט, חוקרים חוקרים את הקשר בין שינויים בכושר הלב-נשימה של מבוגרים (CRF) לבין השכיחות והתמותה של סרטן הערמונית.
לימוד: קשר בין שינוי בכושר הלב-נשימה לבין שכיחות ותמותה של סרטן הערמונית ב-57,652 גברים שוודים. קרדיט תמונה: Peakstock / Shutterstock.com
רקע כללי
בניגוד לסוגי סרטן אחרים, כגון אלו המשפיעים על השד, המעי הגס והריאות, שבהם גורמי סיכון הניתנים למניעה מבוססים היטב, עדיין לא ברור אילו גורמים מגבירים את הסיכון של אדם לסרטן הערמונית. הסיכונים העיקריים הידועים כוללים גורמים התפתחותיים ועודף משקל או השמנת יתר, במיוחד עבור סרטן ערמונית מתקדם; עם זאת, הראיות מוגבלות למקרים שאינם מתקדמים.
בעוד שפעילות גופנית משפיעה על סוגי סרטן שונים, השפעתה על סרטן הערמונית נותרה לא ברורה, כאשר מחקרים מראים תוצאות מעורבות. CRF, אשר קשור לדלקת מערכתית נמוכה יותר ולשיפור סמני בריאות, נחקר פחות במחקר סרטן הערמונית. הממצאים הסותרים במחקרי CRF ופעילות גופנית, שעלולים להיות מושפעים משיעורי בדיקות גבוהים יותר בקרב אנשים בכושר, מדגישים את הצורך במחקרים נוספים.
לגבי המחקר
חוקרים ניתחו נתונים ממסד הנתונים של Health Profile Assessment (HPA) המנוהל על ידי מכון פרופיל הבריאות בשטוקהולם, שוודיה. ה-HPA שהוצע לעובדי חברות קשורות ללא עלות, כלל שאלוני אורח חיים ובדיקת CRF ארגומטר תת-מקסימלי.
CRF נמדד באמצעות מבחן Åstrand המאושר, והמשתתפים סווגו לקבוצות על סמך יותר מ-3% שינויים ב-CRF המוחלט. נתוני ההיארעות והתמותה של סרטן הערמונית התקבלו מרשמי בריאות לאומיים שבדיים המקושרים למסד הנתונים של HPA.
ניתוח סטטיסטי כלל מודלים של רגרסיה פרופורציונלית של Cox לבחינת הקשר בין שינויים ב-CRF וסרטן הערמונית. החוקרים התאימו לגורמים כמו גיל, מדד מסת הגוף (BMI) ועישון. ניתוח רגישות נערך כדי להפחית חששות של סיבתיות הפוכה.
כל הניתוחים עמדו בהנחיות ההערכה הסטטיסטיות שנקבעו ובוצעו באמצעות R Studio וחבילות נלוות.
ממצאי המחקר
בין השנים 1982 ל-2019, נרכשו נתונים מ-181,673 גברים, מתוכם 58,971 עמדו בקריטריונים של שני בדיקות CRF או יותר עם פער מינימלי של 11 חודשים בין הבדיקות.
לאחר אי הכללה של 1,319 אנשים בשל שינויים קיצוניים ב-CRF, המדגם כלל 57,652 גברים עם גיל ממוצע של 41.4 שנים ו-BMI ממוצע של 26.0 ק"ג/מ"ר2. בקרב אנשים אלו, 592, או 1% מקבוצת המחקר, אובחנו עם סרטן הערמונית, 46 מהם מתו מהמחלה.
בתחילת המחקר, ערכי ה-CRF היחסיים האבסולוטיים והממוצעים היו 3.12 ליטר/דקה ו-37.4 מ"ל/ק"ג/דקה, בהתאמה. הייתה ירידה קלה הן ב-CRF היחסי והן במוחלט במהלך ממוצע של 4.9 שנים בין בדיקות לבדיקה. תקופת המעקב לניתוח שכיחות הייתה בממוצע 6.7 שנים מבדיקת ה-CRF האחרונה.
לא נצפה קשר בין נקודת המוצא או הבדיקה האחרונה של CRF לסיכון לסרטן הערמונית לאחר התאמה לגורמים כמו גיל, BMI ומצב עישון. עם זאת, בניתוחים לא מותאמים, CRF גבוה יותר בשתי נקודות הזמן היה קשור הפוך לסיכון לסרטן הערמונית.
יש לציין כי ירידה ב-CRF מוחלט נמצאה בקורלציה עם סיכון גבוה יותר לאבחון סרטן הערמונית. קשר זה נותר משמעותי לאחר התאמה לכל משתני המשתנים, כולל פעילות גופנית.
המשתתפים סווגו גם לפי שינוי ב-CRF, שכלל עלייה, יציבות או ירידה של +3%, ±3% ו-3%, בהתאמה. לאלו עם CRF מוגבר היה סיכון נמוך משמעותית לשכיחות סרטן בהשוואה לקבוצה היציבה, שנשארה עקבית ברוב המודלים המותאמים.
ניתוח רגישות שלא כלל אבחנות מוקדמות לאחר הבדיקה האחרונה אישר את המשמעות של שינויים מוחלטים ב-CRF על הסיכון לסרטן. עם זאת, שונות משמעותית בין המודלים השונים נצפתה בהשוואה של CRF יציב לקבוצות מוגברות או מופחתות.
ניתוח תת-הקבוצות, ששוכב לפי רמות ה-CRF הבסיסי, גילה שבקבוצת ה-CRF הבסיסית המתונה של 32.4-40.7 מ"ל/ק"ג/דקה, כל עלייה בסטיית תקן ב-CRF מוחלט הפחיתה את הסיכון להיארעות סרטן הערמונית ב-16% במודל הכי פחות מותאם. , עם אסוציאציות משמעותיות שנמשכות במודלים מותאמים יותר. באופן השוואתי, קבוצות כושר נמוך וגבוה לא הראו קשרים מובהקים, למעט קשר הפוך בקבוצת הכושר הגבוה במודל הפחות מותאם, שהצטמצם עם התאמות נוספות.
נצפה גם מתאם חיובי בין שינויים ב-CRF מוחלט לבין פעילות גופנית מדווחת עצמית. עם זאת, שינויים ב-CRF לא היו קשורים לתמותה מסרטן הערמונית, כפי שמעידים 46 מקרי המוות שנצפו במחקר.
