ככל שהקנאביס הופך להיות חזק יותר ונמצא בשימוש נרחב בארצות הברית – במיוחד בקרב מבוגרים צעירים – החששות מפני הפרעת השימוש בקנאביס גדלים. יותר מ -16 מיליון אמריקאים עומדים בקריטריונים, ובכל זאת רובם לעולם אינם מקבלים טיפול.
למרות היקף הנושא, אנו יודעים מעט באופן מפתיע על מי מקבל עזרה ומדוע כל כך הרבה לא. פער טיפול זה מעלה שאלות דחופות לגבי גישה, מודעות וסטיגמה. כאשר חוקים וגישות סביב משמרת קנאביס, הבנת המחסומים בעולם האמיתי לטיפול חשובה מתמיד.
מחקר חדש מאוניברסיטת אטלנטיק פלורידה ומשתפי פעולה הוא בין הבודדים לעקוב אחר מגמות הטיפול בקנאביס לאורך זמן, תוך כדי נתונים לאומיים מהסקר הלאומי 2003, 2011 ו- 2019 בנושא שימוש בסמים ובריאות. החוקרים ניתחו 16 שנים של דפוסים, ובחנו כיצד גורמים כמו מגדר, גזע ואתניות, גיל, חינוך, כיסוי ביטוחי, ומגורים עירוניים לעומת מגורים כפריים משפיעים על הגישה לטיפול.
בשיטות סטטיסטיות חזקות, המחקר מזהה מנבאים מרכזיים למי שמקבל עזרה – וחושף את הסיבות הנפוצות ביותר לכך שרבים אינם. הממצאים מציעים תובנות קריטיות כדי להנחות גישות ממוקדות יותר ושוויוניות לטיפול בהפרעת שימוש בקנאביס ככל ששיעורי הלגליזציה ושימוש השימוש ממשיכים לעלות.
תוצאות המחקר שפורסמו בכתב העת שימוש בחומרים ושימוש לרעהחושפים מגמה הנוגעת לתייחסות: במהלך התקופה של 16 השנים, מספר האנשים שקיבלו טיפול בהפרעת שימוש בקנאביס ירד, אפילו ככל שהצורך נותר גבוה-מ -19% בשנת 2003 ל -13% בלבד בשנת 2019. בכל שלושת נקודות הזמן-2003, 2011 ו -2019-רוב האנשים עם הפרעת השימוש בקנאביס לא קיבלו כל צורה של טיפול.
כשנשאלו מדוע הם לא פנו לעזרה, המשתתפים ציינו מגוון מחסומים. יותר ויותר, אנשים דיווחו על כך שהם לא ידעו היכן למצוא טיפול או להרגיש לא מוכנים להפסיק להשתמש בקנאביס. סיבות נפוצות אחרות כללו את עלות הטיפול, החששות מהסטיגמה והפחדים כי חיפוש עזרה עשוי להשפיע לרעה על תפקידם או על הקריירה שלהם.
המחקר זיהה גם מנבאים עקביים של מי היה בעל סיכוי גבוה יותר לקבל טיפול. אנשים שקיבלו שירותי בריאות הנפש בשנה האחרונה או שהיו תחת פיקוח קהילתי (כמו מבחן או שחרור) היו בעלי סיכוי גבוה יותר לגשת לטיפול בהפרעת שימוש בקנאביס.
מעניין לציין כי לאנשים היספניים היו סיכויים נמוכים בהרבה לקבל טיפול בהשוואה לאנשים לבנים שאינם היספניים בשנת 2003, אך הבדל זה כבר לא היה משמעותי בשנים האחרונות יותר-מה שמצביע על התקדמות מסוימת לקראת גישה שווה. בנוסף, מעצר קודם, שלא היה קשור לטיפול בשנת 2003, הפך למנבא חזק בשנים מאוחרות יותר, הקשור לסיכויים גבוהים פי שניים עד שלושה לקבלת טיפול בהפרעות בקנאביס.
טיפול בהפרעות בקנאביס מאפיל לרוב על ידי טיפולים בהפרעות אחרות בשימוש בחומרים, למרות השכיחות וההשפעה ההולכת וגוברת שלו. חסמים לטיפול אינם רק נפוצים אלא גם מתפתחים עם הזמן. הבנת האתגרים המשתנים הללו – והמנבאים העקביים של מי שעושה ולא מקבל עזרה – יכולה להנחות מאמצים ממוקדים להרחיב את הגישה ולשפר את התוצאות עבור הנאבקים עם הפרעה זו. "
בריאן ד. גרייבס, דוקטור
מרבית האנשים הסובלים מהפרעת שימוש בקנאביס היו גברים, ואלה שקיבלו טיפול היו בעלי סיכוי גבוה יותר להיות לבן מבוגר, שאינו היספני, ויש להם הכנסות נמוכות יותר. עם הזמן, פחות אנשים עם ביטוח פרטי חיפשו טיפול, בעוד שביטוח ציבורי משומש יותר.
שירותי בריאות הנפש ומעורבות במערכת המשפט היו מנבאים חזקים לקבלת טיפול. אנשים שנעצרו או היו במבחן או בשחרור היו בעלי סיכוי גבוה יותר לגשת לטיפול. קבוצות עזרה עצמית ושיקום אשפוז היו הגדרות הטיפול הנפוצות ביותר.
מחסומי מפתח לטיפול כללו אי תחושת מוכנים להפסיק, אי לדעת לאן ללכת, עלות, סטיגמה ופחד מהשלכות הקשורות לעבודה-חששות שגדלו בשנים האחרונות. לדוגמה, בשנת 2019 38% לא ידעו היכן לפנות לעזרה, ו -28% חששו מהשפעות בעבודה, לעומת אחוזים חד ספרתיים בשנים קודמות.
"הממצאים שלנו מדגישים צורך דחוף וגובר בהגעה ממוקדת ושיפור החינוך לגבי אפשרויות הטיפול הזמינות להפרעת שימוש בקנאביס", אמר גרייבס. "מעבר פשוט להגדיל את המודעות, עלינו לטפל במכשולים המעשיים – כמו כדאיות וגישה – כמו גם את המחסומים התפיסתיים כמו סטיגמה ומידע שגוי שמונעים מאנשים רבים לחפש עזרה. השגת גישה לטיפול דורשת מאמצים מתואמים ומערכתיים העומדים בתעדוף של האסטרטגיות של האפשרות, על פי הארגונים הייחודיים.
מחברים משותפים למחקר הם אוריון מובריי, דוקטורט, אוניברסיטת ג'ורג'יה; לידיה אלטרריס, דוקטורט, אוניברסיטת ג'ורג'יה; וג'יי אושילדס, דוקטורט, אוניברסיטת אלבמה בבירמינגהם.
