מאמר הסקירה שכותרתו "תובנות נוכחיות והוראות עתידיות בניהול מחלות פיירוני: סקירה עלילתית", פורסם ב- 12 בנובמבר 2024 ב- ריקוי אורופליו
PD הוא מצב דלקתי ופיברוטי המאופיין ביצירת פלאק סיבי בטוניקה אלבוגינאה, מה שמוביל לעקמומיות הפין, כאב ומצוקה פסיכולוגית משמעותית. משפיע על עד אחד מכל תשעה גברים בארצות הברית ובין 0.3% ל -13.1% ברחבי העולם, PD מתקדם בשני שלבים מובחנים: שלב חריף המסומן על ידי כאב ויצירת פלאק, ושלב כרוני או יציב בו הכאב שוכך, והעיוות מתייצב. למרות מחקר מתמשך, האטיולוגיה המדויקת של PD נותרה לא ברורה, אם כי מיקרוטראומה במהלך קיום יחסי מין, נטייה גנטית ותנאים דלקתיים מערכתיים נחשבים למלא תפקידים משמעותיים.
אבחנה של PD נשענת בעיקר על היסטוריה יסודית ובדיקה גופנית, כאשר זקפה ואולטרה -סאונוגרפיה המושרה היא כלי אבחון מרכזיים. ההדמיה מעבר לאולטרסאונד אינה מומלצת באופן שגרתי, מכיוון שהיא לעיתים רחוקות מספקת מידע הניתן לפעולה. אסטרטגיות ניהול נוכחיות מותאמות לשלב המחלה. בשלב החריף, המיקוד הוא על בקרת כאבים והאטת התקדמות המחלה, לרוב באמצעות תרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות, ובמקרים מסוימים טיפול בגלי הלם חוץ-גופיים. בשלב היציב, הטיפול עובר לתיקון עקמומיות מטריד, עם אפשרויות הנעות בין התערבויות לא כירורגיות כמו טיפול במתיחה וזריקות אינטראלציוניות ועד נהלים כירורגיים כמו תווך טוני או השתלת תותבת פין.
טיפולים לא כירורגיים, אף שהם בשימוש נרחב, נתמכים לרוב על ידי עדויות חזקות. יוצאים מן הכלל כוללים טיפול במתיחה, שהראה הבטחה בהפחתת העקמומיות ושמירה על אורך הפין, וזריקות אינטראלציוניות של קולגןאז Clostridium histolyticum או אינטרפרון Alpha-2B, שהפגינו יעילות באוכלוסיות חולים ספציפיות. התערבות כירורגית שמורה למחלות יציבות והיא אינדיבידואלית מאוד, תלוי בחומרת העקמומיות ובנוכחות תפקוד לזיקפה. בדרך כלל נעשה שימוש בטכניקות כמו קיצור או התארכות טוניקית, חתך פלאק או כריתה עם השתלה ומיקום תותב פין מתנפח, לכל אחד מהם מערך היתרונות והסיכונים שלה.
כיוונים עתידיים בניהול PD מתמקדים בשיפור דיוק האבחון, הבנת המנגנונים הביולוגיים הבסיסיים ובפיתוח טיפולים ממוקדים. התקדמות בהדמיה, כמו MRI משופרת בניגודיות וסקינטיגרפיה גרעינית, עשויה לעזור להבחין טוב יותר בין מחלה פעילה ויציבה. טיפולים רגנרטיביים, כולל תאי גזע ופלזמה עשירה בטסיות דם, מבטיחים הבטחה לטיפול בפיברוזיס וגם לבעיות זיקפה. בנוסף, ניסויים קליניים מתמשכים בוחנים טיפולים חדשים, כולל טיפולים משולבים וטכניקות כירורגיות חדשות, העשויות לשכלל עוד יותר את ניהול ה- PD.
לסיכום, בעוד שהתקדמה משמעותית בהבנת וניהול PD, שאלות רבות נותרות ללא מענה. ככל שכלי אבחון ואפשרויות טיפוליות ממשיכות להתפתח, ניהול PD יהפוך להתאמה אישית יותר ויותר, ויציע תקווה לתוצאות משופרות ואיכות חיים עבור גברים מושפעים. סקירה זו מדגישה את המצב הנוכחי של הידע ומתווה דרכים מבטיחות למחקר עתידי ותרגול קליני.
