אמהות מתחת לגיל 20 נמצאות בסיכון הגדול ביותר להיות מעורבות בהליכי טיפול ב-10 השנים שלאחר ילדן הראשון, כך עולה מדוח מחקר חדש בהובלת חוקרי UCL.
המחקר, הממומן על ידי קרן Nuffield, בדק את נתוני בית החולים ובית המשפט לענייני משפחה של 3.5 מיליון יולדות לראשונה באנגליה בין השנים 2007 ל-2021, כדי להבין אילו גורמים חברתיים ובריאותיים הגבירו את הסיכון להליכי טיפול תוך 10 שנים מיום לידתם הראשונה. .
הליכי טיפול מובאים לבתי המשפט לענייני משפחה על ידי שירותי הרווחה בשל חששות מהתעללות בילדים (התעללות או הזנחה) או חוסר תפקוד משפחתי. ארבעה מתוך חמישה הליכים מחליטים להוציא את הילד מטיפול הורים.
החוקרים מצאו כי אחת מכל 77 (1.3%) מכל היולדות בפעם הראשונה הייתה מעורבת בהליכי טיפול תוך 10 שנים מיום לידתן הראשונה. עם זאת, הסיכונים היו גבוהים בהרבה (אחת מכל 15; 6.7%) עבור אמהות מתחת לגיל 20, ואחת מכל 30 (3.3%) מכל האמהות מתחת לגיל 25 בלידת ילדן הראשון.
בסך הכל, שמונה מתוך עשר (78.9%) מהאימהות הראשונות במחקר שהיו מעורבות בהליכי טיפול ילדו את ילדן הראשון לפני גיל 25.
אמהות עם בעיות בריאותיות בשלוש השנים שלפני הלידה הראשונה נטו יותר להיות מעורבות בהליכי טיפול, במיוחד אמהות עם בעיות נפשיות (5.7%), אמהות עם אשפוזים הקשורים למצוקה כגון שימוש בסמים, אלימות או עצמיות. פגיעה (12.8%), ואמהות עם מוגבלות שכלית (30.1%).
הממצאים שלנו מראים שמספר לא מבוטל של יולדות לראשונה מעורבות בהליכי טיפול בעשר השנים הראשונות לאחר הלידה, במיוחד אם הן צעירות ומתגוררות בשכונות עניות יותר. הצבת תמיכה כדי לעזור להורים אלה ולילדיהם עשויה לשפר את נסיבות ההורים ואת בריאותם, להפחית את הצורך בהליכי טיפול ולהפחית את התוצאות השליליות של בריאות, חינוך ותעסוקה לטווח ארוך שחווים ילדים שהועברו לטיפול".
ד"ר ג'ורג'ינה אירלנד, מחברת מחקר ועמיתת מחקר, מכללת אוניברסיטת לונדון
היא הוסיפה, "כל שנה, 10,000 משפחות באנגליה מעורבות בהליכי טיפול ובמהלך 10 השנים האחרונות גדל מספר הילדים המטופלים על ידי המדינה בלמעלה מחמישית".
כחלק מהדו"ח החדש, החוקרים העריכו גם את הסבירות של אמהות לחוות הליכי טיפול מרובים.
הם גילו שבסך הכל, שליש (34%) מהאמהות המעורבות בהליכי טיפול לפני שילדן הבכור היה בן 10, המשיכו לעבור הליך טיפול שני במהלך שמונה השנים הבאות.
שלושה רבעים (75%) מהליכי הטיפול השניים הללו הגיעו לאחר תחילתו של הריון חדש. ולאמהות שנכנסו להריון תוך שנתיים מהליך הטיפול הראשון שלהן היה הסיכון הגבוה ביותר להליכי טיפול חוזרים.
הסופרת הבכירה, פרופסור רות גילברט (UCL Great Ormond Street Institute of Child Health), אמרה: "התייחסות לצרכים הבריאותיים והחברתיים של אמהות המעורבות בהליכי טיפול חשובה, שכן השמה בטיפול היא לרוב זמנית ומחצית מהאמהות ימשיכו להביא ילדים נוספים לעולם.
"דרוש מחקר נוסף כדי להעריך אילו סוגי תמיכה עובדים בצורה הטובה ביותר והאם התערבות מוקדמת, כגון גישה לשירותי בריאות הנפש, ביקור בית אינטנסיבי מוקדם ותמיכה בדיור, כספים וטיפול בילדים, עשויה להפחית את הצורך במעורבות של בית המשפט לענייני משפחה, בעוד גם שיפור הבריאות וההתפתחות של ילדים לאמהות פגיעות לראשונה".
המחקר מראה את הצורך בתמיכה טובה יותר לאמהות צעירות ומקופחות עם היסטוריה של בעיות בריאות גופניות ונפשיות בלידה הראשונה שלהן. יש צורך בתמיכה מתמשכת גם לאחר הליכי טיפול, שכן לאמהות אלו יש סיכוי גבוה פי שבעה למות בהשוואה לבני גילן, כאשר 1.8% (אחת מכל 55) ימותו תוך שמונה שנים מהליך הטיפול הראשון שלהן.
ליסה הארקר, מנהלת מצפה הכוכבים לצדק משפחה של נופילד, אמרה: "שיעורי ההריונות של בני נוער צנחו ביותר מחצי באנגליה ב-15 השנים האחרונות, אך נותרה קבוצה של אמהות צעירות פגיעות מאוד הזקוקות לתמיכה נוספת כדי להימנע מלקחת את ילדיהן. טיפול באמצעות תמיכה ממוקדת ניתן היה למנוע שיעור גבוה מהליכי טיפול ולמנוע את המעגל ההרסני של הוצאת ילדים חוזרת".
ז'ול הילייר, מנכ"ל Pause, ארגון צדקה לאומי הפועל לשיפור חייהן של נשים שעברו – או נמצאות בסיכון ללדת – יותר מילד אחד שהוצא מטיפולן, אמר: "הנשים שאנו עובדים איתן מתקשות לעתים קרובות חיים מסוכנים חלקם גדלו בעצמם בטיפול וכולם עברו הליכי טיפול והוציאו ילד מהטיפול שלהם, ולאחר מכן הם נשמטים לחלוטין על ידי השירותים אנו רואים גם את השינוי הטרנספורמטיבי שניתן להשיג עם התמיכה ההוליסטית הנכונה, המיודעת בטראומה, חייבת להיעשות יותר כדי להבטיח תמיכה מסוג זה לכל הנשים בתפקיד זה.
