אני מבקש לספר קצת על אבא שלי, אוריאל מינצר.

אולי טרם שמעתם עליו, אבל וודאי שהוא כבר שמע עליכם, מעולם הוא לא ביקש ממכם טובה אישית, אבל ייתכן מאוד שנעזרתם בו או בכוח כוחו, הוא שמח שלא שמעתם עליו, תמיד אהב להסתתר מעבר לפרגוד.

אבא, בוגר ישיבות ‘נתיב מאיר’ ו’הר עציון’ התחבב תמיד על רבותיו. זכה והרב אריה בינה זצ”ל קירבו והראה לו חיבה יתירה, ואף לקנות את אמונו של הרב יהודה עמיטל זצ”ל ולהפוך לאחד ממקורביו ואוהביו.

אך אהבתו לא הצטמצמה לאנשי תורה בלבד, אין אדם שאבא ‘לא מכיר’, כל ר”מ בישיבה, כל חבר ומכר זוכה למיפוי מהיר במוחו המיומן של אבא (בחצי חיוך נאמר שהוא גופא חוק הדתיים השלובים), לא ניתן להסתובב עם אבא בירושלים, במירון או סתם ברחוב בלי להיתקל באחד ממכריו.

הוא מראה לכל אדם ואדם חיבה, וזוכה לחזרה בשפע, אצל אבא אורי אין ‘ערב פנוי’, לפחות לא יזום- צרורות רבות של הזמנות מחכות תדיר על מפתן הדלת משל היו מנסות לסתור את הטענה המופרכת מאליה, שאין רוקדין על שתי חתונות בערב אחד.

העו”ד הכי נדיב בת”א

ולא בלבד שהכיר, באבא כולם נעזרו- האדם שמחבר בין הדבקים, עוזר לזולת תמיד בין בגופו ובין בממונו ובעיקר בזמנו- אצל אבא לא היה יום ולילה, אלמוני מטלפן לבקשת עזרה באמצע הלילה ואבא עונה לו בנימוס בסבלנות וממלא את חפצו נאמנה.

סיפרה לי קרובת משפחה שהומלץ לה על אבא כעו”ד בשל העובדה שהוא ‘העורך דין הכי נדיב בתל אביב’, ואכן- אבא נהג לעבוד בשביל רבים ללא תמורה בכלל, ולעיתים שלחצו אותו לפינה ושאלו אותו, ‘ופרנסה מניין’? היה מחייך במבוכה, חיוך נוקב של צדק ושל חסד, חיוך שנהג להחביא את העובדה שתמיד כל הנזקק ללינה בקרב בית החולים בעירנו הופנה תמיד לביתנו, אבא עשה הכול כדי להקל על זולתו.

אבא הגיע ממשפחה אוהבת ספר, אבותיו הדגולים עסקו בממכר ספרי קודש- לאור זאת הזדמן לו עוד משחר ילדתו להתאבק באפר רגליהם, רבות סיפר לי על ביקוריו אצל הרב הנזיר, הרב גורן, הרב וולדנברג זצ”ל ויבלחט”א הרב עובדיה יוסף שליט”א.

אבא לא בחר להיות בחור ישיבה ואף על פי כן, חיבב את התורה ותמך בלומדיה – שנים רבות אבא עמד בהנהלתה של ישיבת ‘הר עציון’, ובשנים האחרונות הצטרף להנהלת ישיבת ‘יפו’, יש שיקשו – כיצד מתיישבת ישיבת קו עם ישיבת מעגל, אצל אבא היה רק תורה – ובשעה שצריך אדם שיעזור ויתמוך בתורה – לא נוהג אבא לרדת למפלגות ולפשפש בציציות רעהו, אלא עושה ככל שביכולתו להגדיל תורה ולהאדירה.

אבא היה גם מעורב פוליטית לעיתים, בהתחלה כעוזר של השר זבולון המר ז”ל במפד”ל ולאחר מכן ממקימי מפלגת מימד, בחוגי המשפחה היו שהתבדחו על אבא ‘שמאלני’, בשעת הקנטור נהג אבא לחייך, ולאחר מכן הסביר לי, שהוא גם עורך דין של הקרן למורשת הכותל (הדואגת לפיתוח הכותל והמקומות הקדושים) והנהלת ‘עטרת כוהנים’ שנים רבות (אשר עוסקת בגאולת קרקעות, שאגב נמצאת תחת הנהגתו הרוחנית של הרב טאו שליט”א, וכמו שהדגשתי לעיל, בכל דבר שבקדושה).

בכלל, לאבא יש חיבה יתירה לירושלים ולעיר העתיקה בפרט, אך גם לשאר חלקי הארץ, ושנים רבות עסק בפיתוח וישוב הגולן במסגרת מדרשת הגולן.

הודאה לפני בקשה

כשהייתי עוד קטן, במסגרת טיול שנתי לכותל, אבא לימד אותי ואת חברי לקח ששמור אצלי עד היום הזה, כשאנו-הזאטוטים, רצינו לדחוף ‘פתקי בקשות’ לתוך הכותל, הסביר אבא- שכמו שבתפילה קודמת ההודאה לבקשה, כך גם באת הכנסת הפתק ובכלל- יש להקדים הודאה לבקשה.

הלב דומע, אבא- כל חייך היו הודאה אחת גדולה לרבש”ע, נהגת להודות לו על הטוב הפשוט, על האישה והילדים הטובים שהשם חנן אותך, על היכולת לעזור לעם, לתורה ולארץ ברם עכשיו הגיעה העת לבקש.

אבא אומנם אינו ‘רב’ ולא העמיד תלמידים הרבה שיתפללו עבורו בעת צרה, אך למען עשייתו הכלל ישראלית אבקשכם להתפלל ולזעוק לרחמי שמים – בין אם בכותל ובין בכל אתר ואתר, אודה אם בישיבות ובתי אולפנה יגידו תהילים לרפואתו, אוריאל שמואל בן שרה איטה וביחד נזכה לעורר רחמי שמים בעז”ה.

אני הקטן המאמין בחסדי השם ומייחל לרחמי שמים.

פורסם לראשונה באתר “סרוגים”.