האסטרטגיות של חברות הפארמה להגיע למדינות עניות יותר עדיין לא ברורות

חברות התרופות חייבות לתעדף מאמצים להגיע לחולים באזורים מוחלשים בעולם עם תרופות כמו אינסולין לחולי סוכרת, ובאופן מכריע, למדוד את היעילות של מאמצים אלה, אומר ג'ייסרי אייר, מנכ"ל קרן הגישה לרפואה.

"אם טווח הגעה של מטופלים (שלא מספקים) אינו כנושא חשוב שנדון ברמה העליונה של חברה, אז אתה מייצר את המוצרים שלך רק כדי להרוויח כסף מהמוצרים שלך", אומר אייר ל-SciDev.Net כמי שאינו ארגון הרווח מפרסם ניתוח חדש בנושא.

אנשים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית מהווים 80% מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת הם עדיין מתמודדים עם אתגרים משמעותיים בגישה למוצרי בריאות חיוניים, אומרת הקרן.

"אם טווח הגעה של המטופל אינו כנושא חשוב שנדון ברמה העליונה של חברה, אז אתה מייצר את המוצרים שלך רק כדי להרוויח כסף מהמוצרים שלך."
ג'ייסרי אייר, מנכ"לית, קרן גישה לרפואה

לרוב חברות הפארמה העולמיות הגדולות יש אסטרטגיות למעקב אחר הדרך שבה המוצרים שלהן מגיעים לחולים מוחלשים ברחבי העולם. עם זאת, מעט מהאסטרטגיות הללו הן מקיפות, והמעקב של חברות עצמן נותר לרוב לא ברור או לא מספיק, על פי ניתוח הקרן.

אייר אומר שחברות צריכות קודם כל לדעת כמה מטופלים הזכאים לטיפול יש בכל אחד מהשווקים שלהן. "אתה צריך לדעת את הנטל של מחלה, כדי שתדע לכמה אנשים אתה הולך להגיע – ואז להגיע אליהם עם המאמצים שלך", היא אומרת.

צריך מטרות ברורות

הדו"ח האחרון של קרן Access to Medicine מנתח את הגישות של 20 חברות להגיע לחולים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, כולל ענקיות כמו GSK, Johnson & Johnson ופייזר. כל החברות הללו מלבד אחת – AbbVie – טוענות שהן גיבשו אסטרטגיות כדי להבטיח שאוכלוסיות מוחלשות ברחבי העולם יוכלו להפיק תועלת מהתרופות שלהן.

אייר מוצא את זה מפתיע לראות חברה שלא עוסקת בנושא ומקווה שהדוח ישמש קריאת השכמה עבור AbbVie, שהתרופות המובילות שלה כוללות את הטיפול בדלקת פרקים Humira, להצטרף לאחרים בפיתוח האסטרטגיה שלה להגיע לחולים מוחלשים ברחבי עוֹלָם.

AbbVie לא הגיבה לבקשות להגיב לפני הפרסום.

אבל אפילו עבור החברות שהקימו גישות להגיע לקבוצות חולים מוחלשות, הדו"ח מציין כי "רק היעדים אינם מספיקים, גם איכות המטרות הללו חשובה".

כדי ששוויון בריאותי עולמי יהפוך למציאות, כל האוכלוסיות – כולל קבוצות פגיעות כמו ילדים, נשים בהריון ומיעוטים המתגוררים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית – חייבות להיות מסוגלות לגשת לתרופות וטיפולים כשהן זקוקות להם, לא משנה היכן הם. בשידור חי, אומר הדו"ח.

מתוך 42 גישות הגעה למטופל שהחברות פירטו, 13 אינן כוללות יעדים כלשהם. יותר משליש מהיעדים הקיימים אינם ברורים ומדידים, אומר הדו"ח.

"זה עדיין די מוקדם כנושא, כנושא", אומר אייר. "בתעשייה, חברות מודדות את זה בצורה שונה מאוד". עם זאת, אם אינך מחשב את טווח ההגעה של מטופלים מועטים, "לעולם לא תהיה מוכן אפילו להציג את המוצרים שלך למדינות", היא מוסיפה.

מדידת טווח הגעה של מטופלים פירושה לדעת באילו מדינות לרשום מוצרים, כיצד לתמחר אותם בצורה הטובה ביותר וכיצד לאפשר בצורה הטובה ביותר אספקה. ואי מדידת צרכים קיימים פירושה שתמיד יהיה פער בין מאמצי הייצור של החברה לבין הצורך בפועל, מסביר אייר.

סרטן, סוכרת

הפער הגדול ביותר כיום הוא במה שנקרא מחלות לא מדבקות כמו סרטן וסוכרת, אומר אייר. אחת הסיבות האפשריות היא שחברות עלולות להרגיש שלמדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית אין את התשתית למימון תרופות חדשניות יקרות.

אבל זה לא נכון לכל המדינות, היא אומרת. ומנקודת המבט של הקהילות המקומיות, זה יכול להרגיש כאילו חברות לא מתאמצות.

במקרה של סוכרת, שוק האינסולין נשלט על ידי שלוש חברות: אלי לילי, נובו נורדיסק וסאנופי, השולטות ב-90 אחוז מנתח השוק. למרות ששלושתם התחייבו להרחיב את הגישה במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, מאמצים אלה מתייחסים רק לאחוז אחד משכיחות הסוכרת בלמעלה מ-100 מדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, המנותחות על ידי קרן הגישה לרפואה. .

אלי לילי אמר ל-SciDev.Net שהיא מחויבת עמוקות לגישה הוגנת ובמחיר סביר לתרופות שלה, כולל אינסולינים. יוזמת ה-30×30 שלה שואפת לשפר את הגישה לשירותי בריאות איכותיים עבור 30 מיליון אנשים החיים בקהילות עם משאבים מוגבלים עד שנת 2030.

Sanofi לא סיפקה מיד ל-SciDev.Net הערה לגבי הדיווח.

נובו נורדיסק אמרה: "כאשר שכיחות הסוכרת עולה, אנו בוחנים ללא הרף כיצד לתמוך בגישה רבה יותר לטיפול באוכלוסיות פגיעות באמצעות שותפויות ותוכניות שונות."

היא הוסיפה כי היא שואפת להגיע ליותר מ-2 מיליון אנשים החיים עם סוכרת באפריקה שמדרום לסהרה עד שנת 2030. תוכנית iCARE של נובו נורדיסק פעילה ב-11 מדינות באפריקה שמדרום לסהרה והחברה שואפת להרחיב אותה לגיאוגרפיות אחרות, נכתב.

פערי נתונים

על פי דו"ח הקרן, רק שש מתוך 20 חברות מנותחות, כולל AstraZeneca, MSD, Novartis ו-Pfizer – הקימו גישות להגיע לחולים מוחלשים הכוללות את כל המדינות שבהן הן פועלות.

בעוד שכמעט כל החברות המנותחות כן מודדות טווח הגעה של מטופלים, זה נמדד בעיקר במונחים של נפח המוצרים שנמכרים או נתרמים, ולפי הקרן יכולים להיות לזה כמה חסרונות.

לדוגמה, מדידת נפח המכירות הזמינה אומרת לך מה אנשים יכולים לקנות או מוכנים לקנות, אבל אתה גם צריך לדעת כמה מטופלים זכאים לטיפול מסוים במדינה מסוימת והאם הם עומדים בטיפול ברגע שהוא נקבע, מסביר אייר.

חברות מעטות מתמקדות בדבקות במטופלים, היא מוסיפה.

בדוגמה בולטת אחת, AstraZeneca דיווחה על אסטרטגיה להערכת מספר החולים שאליהם הגיעה באמצעות תוכניות בריאות ריאות ובריאות לב במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית.

האסטרטגיה כוללת מדידות של אינטראקציות עם מטופלים, כך שהחברה יכולה להבין מה המטופלים צריכים, כיצד משתמשים במוצרים והאם המטופלים דבקים בטיפול, כך עולה מדוח הקרן.

בעוד שלחברות מוטלת האחריות להתייחס ברצינות לסוג זה של דיווח, הן אינן יכולות לעשות זאת ללא נתונים נאותים על מטופלים ומצבם, אשר תלוי לעתים קרובות בגורמים חיצוניים כמו עמידה באבחון הנכון.

"אנחנו זקוקים למידע נוסף ברמת הנתונים, ואנחנו צריכים מדינות ושותפים שיתנו גם את טווח ההגעה למטופלים כמרכזיים בעבודתם", אומר אייר.