האם פשוט לא אכפת לנו מאנשים זקנים?

מגיפת קוביד-19 תהיה קריאת השכמה לאמריקה, חזו תומכי הקשישים: הוכחה בלתי ניתנת לערעור שהאומה לא עושה מספיק כדי לטפל בקשישים פגיעים.

מניין ההרוגים היה מזעזע, וכך גם הדיווחים על כאוס בבתי אבות וקשישים הסובלים מבידוד, דיכאון, מחלות לא מטופלות והזנחה. כ-900,000 קשישים מתו עד היום מקוביד 19, מה שהם 3 מכל 4 אמריקאים שנספו במגיפה.

אבל פעולות מכריעות שהסנגורים קיוו להן לא התממשו. כיום נראה שרוב האנשים – ופקידי ממשל – מקבלים את קוביד כחלק מהחיים הרגילים. קשישים רבים בסיכון גבוה אינם מקבלים טיפולים אנטי-ויראליים לקוביד, ורוב הקשישים בבתי אבות אינם מקבלים חיסונים מעודכנים. המאמצים לחיזוק איכות הטיפול בבתי אבות ובמרכזי דיור מוגן נתקעו על רקע ויכוחים על עלויות וזמינות הצוות. ורק אחוז קטן מהאנשים מסתירים או נוקטים באמצעי זהירות אחרים בפומבי למרות גל חדש של נגיף קוביד, שפעת וזיהומים סינציציאליים בדרכי הנשימה המאושפזים והורגים קשישים.

בשבוע האחרון של 2023 ובשבועיים הראשונים של 2024 בלבד, 4,810 אנשים בני 65 ומעלה קיפחו את חייהם בגלל קוביד – קבוצה שתמלא יותר מ-10 מטוסי נוסעים גדולים – על פי נתונים שסיפק ה-CDC. אבל האזעקה שתשתתף בהתרסקות מטוסים נעדרת במיוחד. (במהלך אותה תקופה, השפעת הרגה 1,201 קשישים נוספים, ו-RSV הרגה 126.)

"זה מבלבל את דעתי שאין יותר זעם", אמרה אליס בונר, 66, יועצת בכירה להזדקנות במכון לשיפור שירותי הבריאות. "אני בנקודה שבה אני רוצה לומר, 'מה לעזאזל? למה אנשים לא מגיבים ועושים יותר למבוגרים יותר?'".

זו שאלה טובה. פשוט לא אכפת לנו?

הנחתי את השאלה הגדולה הזו, שלעיתים רחוקות נשאלת על רקע דיונים על תקציבים ומדיניות, בפני אנשי מקצוע בתחום הבריאות, חוקרים וקובעי מדיניות שהם מבוגרים יותר בעצמם ובילו שנים רבות בעבודה בתחום ההזדקנות. הנה כמה מהתגובות שלהם.

המגיפה החמירה את המצב. דעות קדומות נגד מבוגרים אינן דבר חדש, אבל "זה מרגיש יותר אינטנסיבי, עוין יותר" עכשיו מבעבר, אמר קארל פילמר, 69, פרופסור לפסיכולוגיה וגרונטולוגיה באוניברסיטת קורנל.

"אני חושב שהמגיפה עזרה לחזק את הדימויים של אנשים מבוגרים כחולים, שבריריים ומבודדים – כאנשים שאינם כמו כולנו", אמר. "והטבע האנושי בהיותו מה שהוא, אנו נוטים לאהוב אנשים שדומים לנו ופחות נוטים ל'אחרים'".

"רבים מאיתנו הרגשנו מבודדים ומאוימים במהלך המגיפה. זה גרם לנו לשבת שם ולחשוב, 'מה שבאמת אכפת לי זה להגן על עצמי, אשתי, אחי, הילדים שלי, ולדפוק את כולם'", אמר ו. אנדרו אחנבאום, 76, מחברם של תשעה ספרים על הזדקנות ופרופסור אמריטוס במרכז הרפואי טקסס ביוסטון.

בסביבה של "אנחנו נגדם", שבה כולם רוצים להאשים מישהו, המשיך אחנבאום, "מי אפשר לבזבז? אנשים מבוגרים שלא נתפסים כפרודוקטיביים, שצורכים משאבים שלדעתם יש מחסור. באמת קשה לתת זקנים. אנשים המגיעים להם כשאתה מפחד מהקיום שלך."

למרות שקוביד ממשיך להסתובב, ומשפיע באופן לא פרופורציונלי על מבוגרים, "אנשים חושבים כעת שהמשבר הסתיים, ויש לנו רצון עמוק לחזור לשגרה", אמר אדווין ווקר, 67, שעומד בראש המינהל להזדקנות במשרד הבריאות. שירות אנושי. הוא דיבר כאדם פרטי, לא כנציג ממשלה.

התוצאה היא "לא למדנו את הלקחים שהיינו צריכים", והגיליות שעלתה במהלך המגיפה לא פחתה, הוא ציין.

גיליזם הוא נפוץ. "כולם אוהבים את ההורים שלו. אבל כחברה, אנחנו לא מעריכים קשישים או אנשים שמטפלים בהם", אמר רוברט קרמר, 74, מייסד שותף ויועץ אסטרטגי במרכז ההשקעות הלאומי לדיור וטיפול בגיל הזהב .

קרמר חושב שהבומנים קוצרים את מה שהם זרעו. "רדפנו אחרי נוער והללנו את הנוער. כשאתה מוציא מיליארדי דולרים בניסיון להישאר צעיר, להיראות צעיר, להתנהג צעיר, אתה בונה פחד אוטומטי ודעה קדומה של ההפך".

שלב את הפחד מהתמעטות, ירידה ומוות שיכולים ללוות את ההתבגרות עם הטראומה והפחד שהתעוררו במהלך המגיפה, ו"אני חושב שקוביד דחף אותנו לאחור בכל התקדמות שעשינו במתן מענה לצרכים של החברה המזדקנת במהירות שלנו זה גרם לסטיגמה נוספת של הזדקנות", אמר ג'ון רו, 79, פרופסור למדיניות בריאות והזדקנות בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת קולומביה מיילמן.

"המסר למבוגרים יותר הוא: 'הזמן שלכם עבר, וותרו על הכיסא שלכם ליד השולחן, הפסיקו לצרוך משאבים, תיכנסו בתור'", אמרה אן מונטגומרי, בת 65, מומחית למדיניות בריאות בוועדה הלאומית לשמירה על הביטוח הלאומי. ומדיקייר. עם זאת, היא מאמינה שבייבי בום יכולים "לשכתב ולהפוך את התסריט הזה אם נרצה ואם נפעל לשינוי מערכות שמגלמות את הערכים של חברה עתיקת יומין".

יש צורך באינטגרציה, לא בהפרדה. הדרך הטובה ביותר להתגבר על סטיגמה היא "להכיר את האנשים שאתה מגדיר", אמר ג'י אלן פאוור, 70, רופא גריאטר והק"ר לחדשנות הזדקנות ודמנציה במכון המחקר של שלגל-אוניברסיטת ווטרלו להזדקנות בקנדה. . "אבל אנחנו מפרידים את עצמנו מאנשים מבוגרים כדי שלא נצטרך לחשוב על ההזדקנות שלנו ועל התמותה שלנו".

הפתרון: "עלינו למצוא דרכים לשלב טוב יותר מבוגרים בקהילה, לעומת העברתם לקמפוסים שבהם הם נמצאים בנפרד משארינו", אמר פאוור. "עלינו להפסיק לראות אנשים מבוגרים רק דרך העדשה של השירותים שהם עשויים להזדקק ולחשוב במקום כל מה שיש להם להציע לחברה".

נקודה זו היא מצוות ליבה של דו"ח האקדמיה הלאומית לרפואה משנת 2022 מפת הדרכים הגלובלית לאריכות חיים בריאה. אנשים מבוגרים הם "משאב טבעי" ש"תורמים תרומה משמעותית למשפחותיהם ולקהילותיהם", כותבים מחברי הדו"ח בהצגת ממצאיהם.

תרומות אלו כוללות תמיכה כספית למשפחות, סיוע בטיפול, התנדבות והשתתפות מתמשכת בכוח העבודה, בין היתר.

"כאשר אנשים מבוגרים משגשגים, כל האנשים משגשגים", מסכם הדו"ח.

הדורות הבאים יגיעו לתורם. זה מסר שקרימר מעביר בשיעורים שהוא מלמד באוניברסיטת דרום קליפורניה, קורנל ומוסדות אחרים. "יש לכם הרבה יותר על כף המאזניים בשינוי הדרך בה אנו ניגשים להזדקנות מאשר לי", הוא אומר לתלמידיו. "יש לך הרבה יותר סבירות, סטטיסטית, לחיות מעבר ל-100 ממני. אם לא תשנה את עמדות החברה בנוגע להזדקנות, אתה תידון לנהל את השליש האחרון של חייך בחוסר רלוונטיות חברתית, כלכלית ותרבותית".

באשר לעצמו ולדור הבייבי בום, קרמר חושב ש"מאוחר מדי" לחולל את השינויים המשמעותיים שהוא מקווה שהעתיד יביא.

"אני חושד שדברים עבור אנשים בדור שלי עלולים להחמיר בהרבה בשנים הבאות", אמר פילמר. "אנשים מזלזלים מאוד בעלות הטיפול באוכלוסייה המבוגרת במהלך 10 עד 20 השנים הבאות, ואני חושב שזה יגרום לעימות מוגבר".