האם פסיכדלים יכולים לשבור הרגלי אכילה כפייתיים בהשמנת יתר?

מדעני אוקספורד מציעים כי פסיכדלים יוכלו לחרוך מחדש מעגלי מוח מאחורי אכילה כפייתית, ולהציע אסטרטגיה חדשה ונועזת לטיפול בהשמנת יתר, אם ניסויים עתידיים יאשרו את הפוטנציאל שלהם.

סקירה: פרדיגמת האכילה הכפייתית: האם פסיכדלים יכולים לעזור בטיפול בהשמנת יתר? קרדיט תמונה: Eskymaks / Shutterstock

מחקרים שנערכו כי פסיכדלים, מעמד של תרופות הזיות, עשויות לשמש התערבות טיפולית פוטנציאלית עבור אנשים שמנים שחווים התנהגויות עם אוכל יתר על המידה. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד פרסמו מאמר סקירה ב כתב העת להפרעות אכילה כדי לתאר את התועלת הפוטנציאלית ואת אופן הפעולה המוצעת של פסיכדלים בטיפול באכילת יתר והשמנת יתר. עם זאת, הם מדגישים כי ניסויים בבני אדם עדיין חסרים, ללא עדות ישירה עדיין באוכלוסיות שמנים, והממצאים מבוססים ברובם על מחקרים פרה-קליניים או התמכרות.

רֶקַע

השמנת יתר היא מצב מטבולי כרוני המאופיין בהצטברות מוגזמת של שומן בגוף בגלל חוסר איזון בין צריכת אנרגיה להוצאות. עם שכיחות הולכת וגוברת במהירות, השמנת יתר הפכה למשבר מרכזי בבריאות הציבור ברחבי העולם.

מחקרים מתעוררים מראים כי אצל אנשים מסוימים, השמנת יתר עשויה להיות קשר עם התנהגות ממכרת, כאשר אנשים שמנים חשים את הדחף לאכול יותר בתגובה לגירויים הקשורים למזון למרות השלכותיו הבריאותיות השליליות. עם זאת, המחברים מציינים כי מודל אכילה כפייתי זה אינו חל על כל חולי השמנת יתר, כגורמים כמו גנטיקה, מצב סוציו -אקונומי וצרכים מטבוליים ממלאים גם הם תפקידים משמעותיים.

בתת קבוצה של אנשים שמנים, נצפו מסלולי תגמול נפגעים, מה שעלול להגדיל את תגובתם למזונות טעימים. התנהגות אכילה חוזרת ונשנית עשויה להיות רגילה יותר ויותר אצל אנשים אלה, מה שמקשה עליהם לשלוט על אכילת יתר. התנהגות זו אצל אנשים שמנים מסוימים דומה לשימוש בחומרים כפייתיים אצל אנשים מכורים.

התנהגות אכילה כפייתית עשויה גם להקשות על אנשים שמנים לאפשר שינוי תזונתי ולפתח הרגלי אכילה בריאים, ולהדגיש את הרעיון כי השמנת יתר היא מחלה רב-פקטורלית הדורשת משטר טיפול רב מגזרי המתייחס גם למנגנונים התנהגותיים פוטנציאליים. החוקרים מציעים כי ריבוד המטופלים – למשל, לזהות אנשים עם ציונים גבוהים בסולם ההתמכרויות של ייל – יכול היה לשפר את מיקוד הטיפול.

פסיכדלים והתנהגויות כפייתיות

מחקרים עדכניים מצביעים על הפוטנציאל לטווח הארוך של פסיכדלים בטיפול בהפרעות בהתנהגויות כפייתיות. LSD, Psilocybin ו- Ayahuasca נחשבים לפסיכדלים קלאסיים המשמשים בעיקר כאגוניסטים של קולטני סרוטונין 2A (5-HT2A) אך גם מתקשרים עם קולטנים אחרים, כמו דופמין D2 ו- TRKB, שעשויים לתרום לתופעותיהם הטיפוליות. תרופות אלה מעוררות מצבים נפשיים לא רגילים המאופיינים בשינויים במצב רוח, תפיסה, מחשבה ותחושת עצמי.

בחולים עם הפרעת שימוש באלכוהול, נמצא כי פסיכדלים מגדילים את היעילות של טיפול התנהגותי קוגניטיבי בהשגת שיפורים משמעותיים לטווח הארוך בהתנהגויות ממכרות. באופן דומה, מחקרים פרה -קליניים מראים כי אצל אנשים שמנים, פסיכדלים עשויים להראות תוצאות מבטיחות מבחינת הגברת 'הגמישות הקוגניטיבית' העלולה להפוך את המטופלים ליותר ניתנים לפסיכותרפיה.

דרך פעולה פוטנציאלית של טיפול בסיוע פסיכדלים

התנהגויות אכילה כפייתיות מופעלות כאשר גירויים הקשורים למזון מנבאים בתוקף תגמול ומעוררים מוטיבציה לאכילת יתר. המודל "אמונה רגועה-מתחת-פסיכדליקה" (Rebus) מציע כי פסיכדלים נרגעים באופן זמני, במקום לדכא, את אסוציאציה לתגמול גירויים זה, ומאפשרים לאנשים להיות פתוחים יותר לתובנות חדשות שעשויות להיות מוצעות בהקשר טיפולי.

בהקשר זה, עדויות מצביעות על כך שמרגשות מוגברת של פסיכדלים בתיווך של תאים פירמידאליים בשכבה עמוקה היא מכריעה לחיזוי של תגמול גירוי. נוירונים פירמידאליים אלה ממלאים תפקידים חשובים בקידוד הציפיות לגבי ניסיון חושי, ועלולים לכלול את תחזיות התגמול על הגירוי שעלולות להניע התנהגות אכילה כפייתית.

עוד נצפה כי 'מיקרו -מינון' LSD (תרופה פסיכדלית קלאסית) קשורה לשיפור עיבוד התגמול והפחתת התנהגויות ממכרות בקרב מבוגרים בריאים במחקרים ראשוניים. השפעה זו יכולה להיות מוצדקת על ידי הראיות המדעיות המראות את ההשפעה הפוטנציאלית של הפסיכדלים על מסלול המזולימבי, מסלול עיבוד תגמול קלאסי.

בנוגע לגמישות התנהגותית, עדויות מצביעות על כך שפסיכותרפיה בסיוע פסיכדלים יכולים לגרום לנוירופלסטיות ולקדם שינויים פסיכולוגיים מועילים גם במצב של קשיחות קוגניטיבית.

גמישות פסיכולוגית בתיווך פסיכדליקה עשויה לעזור לחולים בהפרעות אכילה כפייתיות לשנות את תפיסותיהם ואת המשמעות של גירויים הקשורים למזון, מה שמאפשר להם לפתח התנהגויות אכילה בריאות.

אפנון אפיגנטי על ידי פסיכדלים

ידוע כי אפנון אפיגנטי (מתילציה של DNA ואצטילציה של היסטון) מקשרים עם ביטויי גנים שהשתנו במסלולים המעורבים באיזון אנרגיה, בקרת תיאבון, עיבוד תגמול ותגובות לחץ.

נמצא כי פסיכדלים מגבירים את ביטוי הגנים הקשורים לנוירוגנזה ופלסטיות סינפטית על ידי השפעה על הנוף האפיגנטי. תכונות היסטון-אצטילציה של פסיכדלים אחראים להשפעותיהם המועילות על הפלסטיות הסינפטית.

שינויים בפעילות העצבית יכולים גם לשפץ בעקיפין מצבי כרומטין, אשר בתורם יכולים לגרום לשינויים תעתיקיים המובילים להגדלת הפלסטיות הדנדריטית.

שינויים אפיגנטיים, כמו היפר-מתילציה של גן פלסטיות עצביים, עשויים להפחית את יכולת ההסתגלות ברשתות המוח המסדירות עיבוד תגמול ושליטה עצמית. פסיכדלים יכולים להפוך שינויים אלה ולהגדיל את הפלסטיות באזורי מוח חשובים, מה שמוביל לשיקום התנהגות אכילה תקינה.

אמצעי פעולה מתקבלים על הדעת של פסיכדלים מצביעים על כך ש"האפיגנום הפסיכדלי "יכול לשמש שדרה חדשה ומלהיבה בפסיכיאטריה.

השפעת הפסיכדלים על ציר הבטן-מוח בהשמנת יתר

ציר מוח-מוח המופרע הוא סימן ההיכר העיקרי של השמנת יתר. דיסביוזה של מעיים, המאופיינת בהרכב מיקרוביאלי של מעי ובמגוון, מגדילה את חדירות המעי ומעוררת דלקת מערכתית בדרגה נמוכה על ידי שחרור ליפופוליסכרידים.

דלקת כרונית בדרגה נמוכה זו יכולה לפגוע ברשתות המוח האחראיות על שובע ועיבוד תגמול.

סימן ההיכר העיקרי נוסף של השמנת יתר הוא הפעלה יתר של מסלול קינורנין באמצעות אינדוקציה מונעת דלקת של אינדולמיין 2,3-דיוקסיגנאז (IDO1) וטריפטופן 2,3-דיאציגנז (TDO).

מכיוון שמסלול הקינורנין הוא מסלול מטבולי מרכזי לטריפטופן, הפעלת יתר שלו מביאה להסחה של טריפטופן מסינתזת סרוטונין וייצור מטבוליטים נוירוטוקסיים המקדמים דלקת נוירואין ופוגעת בהעברה עצבית. זה מאריך את תפקוד ציר המוח של המוח והפרעה מטבולית.

הפסיכדלים פועלים כמעכבי IDO שאינם תחרותיים, יכולים להפחית את ייצור הקינורנין ובהמשך להחזיר את תפקוד מחסום המעי. פעולות אלה מדגישות את התכונות האנטי דלקתיות של הפסיכדלים. גם תכונות ראשוניות ולעיתים מנוגדות למגנות אנטרו של פסיכדלים, במיוחד LSD, נצפו גם במחקרי בעלי חיים ובמודלים פרה-קליניים.

שיקולים קליניים ומעשיים

במרפאות, מפגשי טיפול בסיוע פסיכדלי עשויים לעזור לחולים להתמקד בחוויותיהם הפנימיות ולזהות מחשבות ורגשות חדשים. הטיפול עשוי לעזור גם לחולים לפתח תובנות אישיות עמוקות שיכולות לחזק את מחויבותם לשינוי.

מכיוון שטיפול בסיוע פסיכדלי הופך את המטופלים ליותר פתוחים לאימוץ התנהגויות חדשות, ניתן לשלב אותו באימון באורח החיים כדי לתמוך בשינויים בר-קיימא בתזונה ובפעילות גופנית.

עם זאת, החוקרים מזהירים כי הפסיכדלים נושאים סיכונים, כולל זן לב וכלי דם (למשל, דופק מוגבר ולחץ הדם) ומצוקה פסיכולוגית אצל אנשים פגיעים. נכון להיום, לא ניסויים קליניים לא בדקו פסיכדלים במיוחד להשמנה, וכל המנגנונים המוצעים נותרו תיאורטיים. הם גם מדגישים את הצורך בניסויים אנושיים קפדניים כדי לאמת ממצאים פרה -קליניים ולהתמודד עם אתגרים אתיים ולוגיסטיים בפיתוח הטיפול.