חוקרים חושפים קשר פוטנציאלי בין חשיפה גבוהה לפלואוריד לבין מנת משכל נמוכה יותר בילדים, אך קיימות מגבלות מחקר משמעותיות, כולל הטיה גיאוגרפית וסיכון גבוה להטיה במחקרים רבים.
חשיפה לפלואוריד וציוני IQ לילדים – סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. קרדיט תמונה: לופולו / Shutterstock
במאמר סקירה לאחרונה ב JAMA רפואת ילדיםחוקרים ניתחו באופן שיטתי מחקרים אפידמיולוגיים שחקרו את הקשר בין חשיפה לפלואוריד בתקופה שלפני הלידה או לאחר הלידה לבין ציוני אינטליגנציה (IQ) של ילדים.
נראה כי מחקר קיים מצביע על כך שחשיפה לפלואוריד בשתן ובמי שתייה קשורה באופן הפוך לציוני ה-IQ של ילדים ומצביע על קשר משמעותי בין מינון לתגובה.
רֶקַע
פלואוריד מופיע באופן טבעי במקורות מים מסוימים בקהילה. באספקת מי שתייה אחרות בארה"ב, הוא מתווסף כדי למנוע עששת. הנחיות שירות הבריאות הציבורי של ארה"ב ממליצות על ריכוז הפלואוריד להיות 0.7 מ"ג/ליטר, בעוד שהסוכנות להגנת הסביבה (EPA) קובעת מגבלות בלתי ניתנות לאכיפה של 2 מ"ג/ליטר ו-4 מ"ג/ליטר, בהתאמה.
ארגון הבריאות העולמי מציע הנחיה של 1.5 מ"ג/ליטר. בארה"ב, מים ומשקאות מהווים כ-75% מצריכת הפלואוריד, כאשר מים מופלרים תורמים בין 40% ל-70%. פלואוריד מגיע גם ממקורות אחרים, כגון מוצרי שיניים, מזון ופליטות תעשייתיות.
עדויות מתפתחות מצביעות על כך שחשיפה לפלואוריד עשויה להשפיע על התפתחות המוח. דו"ח שפורסם בשנת 2006 על ידי מועצת המחקר הלאומית הדגיש חששות לגבי רמות גבוהות של פלואוריד הגורמות להשפעות נוירוטוקסיות. חששות אלה הושמעו על ידי מחקרים מסין עם כמה מגבלות עיצוב.
מאז, מחקר נוסף מ-10 מדינות, כולל קנדה, מקסיקו והודו, העלה חששות דומים, כאשר מחקרים עדכניים קושרים בין חשיפה לפלואור לבין מנת משכל נמוכה יותר של ילדים. ארבעה מחקרים חדשים בדקו עוד יותר את הקשר הזה, תוך התמקדות ברמות הפלואוריד בשתן באמהות וילדים.
על המחקר
כדי לעדכן ראיות ולשפר את ניתוח מחקר הפלואוריד, החוקרים השתמשו בסקירת ספרות שיטתית ומטה-אנליזה של חשיפה ברמת הפרט וברמת הקבוצה לפלואור והקשר שלה לציוני IQ של ילדים.
תהליך המחקר, כולל בחירת המחקר והערכת הסיכון להטיה, דבק בפרוטוקול סטנדרטי. יש לציין כי 52 מתוך 74 המחקרים שנכללו דורגו כסיכון גבוה להטיה. נתונים נאספו ממספר מסדי נתונים עד אוקטובר 2023 ונותחו באמצעות מערכת Health Assessment Workspace Collaborative (HAWC).
המחקרים נבדקו באופן עצמאי והוערכו לגבי הטיה על ידי יישום גישת המשרד הלאומי להערכה ותרגום (OHAT) של התוכנית הלאומית לטוקסיקולוגיה. ניתוחי תת-קבוצות נערכו כדי להבין את ההשפעה של מחקרים עם סיכון גבוה להטיה ומיקומים גיאוגרפיים שונים על התוצאות.
ניתוח סטטיסטי כלל שלוש מטא-אנליזות נפרדות. הראשון השווה בין ציוני IQ ממוצעים בין קבוצות חשיפה וקבוצות ייחוס באמצעות הבדלים ממוצעים סטנדרטיים (SMDs). שניה התמקדה בקשר בין מינון-תגובה, תוך בחינת הקשר בין חשיפה לפלואוריד ל-IQ תוך שימוש בגישות מוגבלות של הערכת סבירות מקסימלית כדי להסביר קשרים אפשריים שאינם ליניאריים. הניתוח השלישי אסף נתונים ממחקרים שדיווחו על מדרונות רגרסיה והעריך את ההשפעות של חשיפה לפלואוריד על מנת המשכל ברמת הפרט.
ניתוחי תת-קבוצות חקרו עוד וריאציות לפי הסיכון להטיה, ארץ המחקר (בעיקר, רובם נערכו בסין), סוג החשיפה ותזמון (לאחר לידה או טרום לידתי). חוקרים העריכו הטיית פרסום באמצעות מבחנים סטטיסטיים וחלקות משפך.
ממצאים
בסך הכל, המחקר מדגיש קשר עקבי בין חשיפה לפלואוריד לבין מנת משכל מופחתת בילדים, עם וריאציות בהתאם לתכנון המחקר והסיכון להטיה.
המחקר סקר 74 פרסומים, כולל 64 שהיו חתך רוחב ו-10 שהשתמשו בעיצוב עוקבה פרוספקטיבי, בעיקר מסין. אף מחקר לא כלל אוכלוסיות בארה"ב, מה שהגביל את היישום הישיר להמלצות בריאות הציבור בארה"ב.
מתוך 65 המחקרים ששימשו בניתוח הראשוני, רובם מצאו קשר הפוך בין חשיפה לפלואוריד לבין מנת המשכל של ילדים. באופן ספציפי, 59 מחקרים דיווחו על ציוני IQ ממוצעים, ו-19 התמקדו בחשיפה לפלואוריד ברמת הפרט.
מטה-אנליזה של 59 מחקרים שכללו 20,932 ילדים גילתה שחשיפה גבוהה יותר לפלואוריד הייתה קשורה לציוני IQ נמוכים משמעותית עם ערך SMD של -0.45. צוינו הטרוגניות גבוהה והטיה לפרסום. ניתוחים מתוקנים אישרו את הקשר ההפוך. מבין 59 המחקרים, 52 הראו קשרים שליליים, כאשר SMDs נע בין -5.34 ל-0.04, בעוד שבעה מחקרים לא דיווחו על קשר הפוך.
ניתוח נוסף של 12 מחקרים בסיכון נמוך הראה השפעה שלילית קטנה יותר אך עדיין משמעותית על מנת המשכל (SMD של -0.19), בעוד 47 מחקרים בסיכון גבוה הצביעו על השפעה משמעותית יותר (SMD של -0.52). ניתוחי מינון-תגובה שכללו 38 מחקרים אישרו כי עלייה ברמות הפלואוריד במים ובשתן הייתה קשורה לציוני IQ נמוכים יותר, אפילו בריכוזי פלואוריד מתחת ל-4 מ"ג/ליטר.
עם זאת, הקשר היה בטל בריכוזים מתחת ל-1.5 מ"ג/ליטר בעת שימוש במים פלואוריד כמדד החשיפה. ניתוח רגרסיה של 13 מחקרים מצא כי עלייה של 1 מ"ג/ליטר בפלואוריד בשתן הובילה לירידה ממוצעת ב-IQ של 1.63 נקודות.
מסקנות
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו מצאה כי חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד קשורה ל-IQ נמוך יותר בילדים. הסקירה כללה מחקרים עם רמות סיכון משתנות ונבדקה חשיפה קבוצתית ופרטנית לפלואוריד.
נמצאו קשרים הפוכים עקביים על פני עיצובי מחקר שונים, רמות חשיפה ומיקומים גיאוגרפיים שונים. למרות שמדידות פלואוריד ברמת הקבוצה, כמו אלה ממי שתייה, עשויות לזלזל בחשיפה הכוללת, רמות הפלואוריד בשתן סיפקו הערכות מדויקות יותר.
למרות מגבלות כמו הדומיננטיות של מחקרים בעלי הטיה גבוהה ונתונים מוגבלים ברמות פלואוריד נמוכות יותר (<1.5 מ"ג/ליטר), הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, מה שמצביע על צורך במחקרים נוספים כדי להבין טוב יותר את ההשפעה של הפלואוריד על ההתפתחות הקוגניטיבית.
המחברים ממליצים להתמקד במחקר עתידי במחקרי עוקבה פרוספקטיביים עם מדידות חשיפה אינדיבידואליות חזקות, במיוחד באוכלוסיות מחוץ לסין, כדי לשפר את יכולת ההכללה של הממצאים.
הורדה של נייר הפלואור מאתמול, עמוד ראשון @latimes https://t.co/O5m0l80QGm @LATkarenkaplan https://t.co/DOn3Txx67D pic.twitter.com/4sFwK6xW5Z
— אריק טופול (@EricTopol) 7 בינואר 2025
