בתקופה של הסלמה באנטישמיות בקהילת המשחקים המקוונים, משחק המחשב הקרוב של ג'וליה סבסטיאן, ארץ מוזרה, החוקר את קשיי החיים היהודיים בקולג' אייבי ליגת, מציע חלופה: המשחק הדיגיטלי לא כסוכן של אנטישמיות, אלא כמעוז נגדה.
"מה שאני רוצה ששחקנים יחוו עם המשחק הזה", אמר לי סבסטיאן בזום, "זה רצף הבחירות וההחלפות שסטודנט יהודי במוסד קפדני באמת צריך לעשות".
עם זאת, יש לה גם מטרה לטווח ארוך יותר, ואולי נעלה יותר ארץ מוזרה: שמחנכים ומנהלי מכללות משתמשים בו כמדריך לחיי סטודנטים יהודים בכלל, ובפרט, ל"אנטישמיות בקמפוסים", אמרה.
ובכל זאת, קהל היעד שלו הוא אחד שאפשר לצפות לו – סטודנטים יהודים בהווה ובעבר בקולג'ים בצפון אמריקה, שלדעת סבסטיאן זקוקים לעזרה בתקשורת "למשפחה וחברים כשהם מרגישים עייפים מדי או שרופים מכל מה שקורה".
סבסטיאן עשה משחקים דיגיטליים בעבר. ואכן, היו לה זוג, שניהם גם בטון אקדמי, שפורסמו בכתבי עת דיגיטליים. (אחד חקר את השפעות השחיקה באקדמיה.) אבל הודות למענק מקרן הרמב"ם ללא מטרות רווח, ארץ מוזרה הוא המאמץ השאפתני והממומן ביותר שלה עד כה.
זה גם קצת יותר אישי.
סבסטיאן גדלה במה שהיא תיארה כ"פרבר יהודי דתי למדי", קהילה אורתודוקסית מודרנית בטורונטו. היא למדה בבית ספר יהודי ודיברה שוטפת בשפה העברית. אבל היא אף פעם לא באמת התחילה להתפלל, היא אמרה לי, ואפילו כשהייתה מתבגרת היא החלה לראות ביהדותה עיסוק אינטלקטואלי יותר מאשר דתי.
היא נשארה בטורונטו לתואר ראשון באוניברסיטת יורק, אבל אז יצאה דרומה לקיימברידג', מסצ'וסטס, שם ב-2022 היא קיבלה תואר שני בלמידה, עיצוב וטכנולוגיה מהרווארד, לפני שהחלה דוקטורט בפסיכולוגיית מדיה בקורנל (היא באמצע הדרך).
ארץ מוזרה מבוסס באופן רופף על חוויותיה שלה באקדמיה, אם כי הוא כולל גם אנקדוטות מעשרות סטודנטים יהודים אחרים, בוגרים ובוגרים, שסבסטיאן התייעץ איתם באמצעות סקר. שחקנים "יאכלסו את חייו של סטודנט יהודי שזה עתה עזב את הבית כדי להתחיל לימודים לתואר שני באוניברסיטת אייביליג, מתישהו בשנות ה-2010", אמרה. שם, יוצגו בפניהם סדרה של תרחישים, מאורגנים באופן נושאי.
תרחישים אלו יהיו דילמות של סטודנטים יהודים "ירוק עד": ניהול משא ומתן על חובות סביב חגים יהודיים לצד לוח השנה האקדמי המסורתי; שהייה מאוחרת במעבדה ביום שישי בערב לעומת יציאה לפגוש תלמידים יהודים אחרים לארוחת שבת. ולחלקם יהיה גרעין של אנטישמיות, לפחות לפי סבסטיאן: איך להגיב להערה לא צבעונית בסביבה חברתית, נניח, או האם לענוד שרשרת מגן דוד בפומבי או לא.
אין ניצחון או הפסד, כשלעצמו. יותר נכון, ארץ מוזרה ישאף להמחיש את "חוסר האפשרות לספק את הדרישות של שני העולמות האלה; זה, באמת, עיקר המשחק", אמר סבסטיאן.
במיוחד נעדר מ ארץ מוזרה, עם זאת, הציונות וישראל הם אותם נושאים שהעלו את חוויית המכללה היהודית לסוגיה לאומית. השמטתם אינה מקרית. "אני לא מנסה להאיר אור על מה שקורה עכשיו", אמר סבסטיאן. "אני מנסה לחנך אנשים על אנטישמיות."
ולכלול נושאים מפצלים כאלה לא יעזור לסבסטיאן להגשים את המטרה הזו, היא מרגישה. "כמעצב, אני צריך לשקול את האפשרות האמיתית שעבור חלק מהשחקנים, ארץ מוזרה עשויה להיות החשיפה הראשונה שלהם לאנטישמיות כמושג מובהק", אמרה. "ואני מרגישה שהדרך הטובה ביותר להביא למודעות אנטישמיות לקהלים מגוונים היא להשתמש בדוגמאות ברורות, אוניברסליות וירוקות עד".
יתר על כן, בעיות הלחצנים החמות הללו ירגיזו ברצינות את אווירה סבסטיאן הולך על. "אני בעצם לא רוצה שדמויות במשחק צועקות דברים נוראיים", אמרה. "אני לא רוצה להכשיל את השחקן. אני רוצה לחקור מושגים בצורה בטוחה שעדיין יכולה להיות נוקבת רגשית ומשמעותית וחינוכית."
למשחק תהיה תחושה של רטרו, אם כן, אסתטיקה של lo-fi – המשחק המפוצל בכבדות בסגנון Game Boy שסבסטיאן העריצה בילדותה – שהיא בטוחה שיחזק את תחושות הנוחות והבטיחות הללו. (היא ציטטה מחר, מחר ומחר, הרומן רב המכר של גבריאל זווין משנת 2022 על זוג מפתחי משחקי וידאו יהודים, בעלי השכלה בהרווארד בשנות ה-90, כאחת ממקורות ההשראות של המשחק.)
בקיצור, סבסטיאן רוצה ארץ מוזרה להיות הפוגה מהלחצים של חיי הקמפוס, ובו בזמן להאיר, במיוחד עבור אותם שחקנים לא-יהודים, את המורכבות של חווית הסטודנט היהודי.
כיצד היא יכולה להשיג זאת מבלי לדון באופן משמעותי בציונות היא שאלה פתוחה. לטעמי, ארץ מוזרה נראה כיצירת היסטוריה כמו כל דבר אחר. האנטישמיות שבה התייחס סבסטיאן שוב ושוב במהלך שיחתנו הייתה מהזן הקלאסי של ארה"ב, זן ה-WASP-y של שנות ה-60 וה-70 שנמצא לעתים קרובות ברומנים של רוט ובלו. כיום, כמובן, דיונים על אנטישמיות בקמפוס מתמקדים בדרך כלל במשהו אחר לגמרי. אז קצת קשה להגדיר את המטרה הרחבה יותר של סבסטיאן ארץ מוזרה, שבסופו של דבר זה יהיה חלק מתכניות הלימודים של DEI, עם היעדר דוגמאות עכשוויות.
אבל סבסטיאן בטוח ששחקנים יעזבו ארץ מוזרה עם הבנה מלאה יותר של חיי הסטודנטים היהודיים. "אני רוצה שזה ידבר אל ולמען סטודנטים יהודים בהווה ובעבר", אמרה. "זה מה שהמשחק הזה הוא בשבילי."
