האם מגורים באזורים מועדים לשיטפונות יכולים להגביר את הסיכון למוות?

במחקר שפורסם לאחרונה ב-BMC Medicine, חוקרים חקרו את ההשפעות ארוכות הטווח של הצפה על תמותה.

לימוד: שיטפונות ותמותה ספציפית לסיבה בבריטניה: מחקר מקנן של מקרה-ביקורת. קרדיט תמונה: Valery Zotev/Shutterstock.com

רקע כללי

שיטפונות הם נושא עולמי מרכזי שגורם להרוגים, נזק לרכוש והפרעות לשירותים קריטיים כמו מים, תקשורת, אנרגיה ותחבורה ציבורית. הם יכולים להעביר זיהומים, לגרום לתאונות ולחשוף אנשים לכימיקלים מסוכנים.

שיטפונות עלולים להגביר מחלות שאינן מדבקות כמו מחלות לב וכלי דם, סרטן, מחלות נשימה כרוניות וסוכרת. גורמי לחץ עלולים לגרום להפרעות בבריאות הנפש, שעלולות להיות לה השלכות בריאותיות ארוכות טווח.

עם זאת, ישנם נתונים אפידמיולוגיים מוגבלים על השפעות התמותה ארוכות הטווח ומחקרים על ההשלכות של חשיפה להצפות.

לגבי המחקר

במחקר הנוכחי, החוקרים בחנו את השפעת החשיפה לשיטפונות על תוצאות התמותה.

החוקרים שלפו נתוני שיטפונות ממצפה השטפונות של Dartmouth בשנים 2000–2020 (DFO) המקושרים ל-499,487 נתוני משתתפים בבנק הביולוגי של בריטניה.

אנשים בגילאי 37 עד 73 שנים נרשמו לביובנק הבריטי בין 2006 ל-2010 מ-21 מרכזים ברחבי סקוטלנד, וויילס ואנגליה. הם לא כללו אנשים חסרי נתוני קו רוחב ואורך של מגורים ואלה חסרי מידע על מוצא אתני, גיל, מין, מין ונפטרים במהלך שנת הגיוס.

הצוות עקב אחר משתתפי המחקר עד לתום תקופת המחקר (31 בדצמבר 2020) או למוות, המוקדם מביניהם. הם קבעו את החשיפה השנתית המצטברת לשיטפונות על ידי הכפלת משך ההצפה והחומרה וסיכום ערכי כל שנה.

הם העריכו סיכוני תמותה מכל סיבה וסיבה ספציפית הקשורים לשיטפון באמצעות הסיווג הבינלאומי של מחלות, קודי המהדורה העשירית (ICD-10) וחקרו דפוסי פיגור בסיכוני תמותה.

החוקרים התאימו לכל מקרה עם שמונה בקרות ודגמו חשיפה להצפה באמצעות רגרסיות לוגיסטיות מותנות לא ליניאריות וסוג פיגור כדי לקבוע את יחסי הסיכויים (OR) לניתוח.

משתני שיתוף במחקר כללו הישגים לימודיים, מדד מסת גוף (BMI), ציון תזונה בריאה, פעילות גופנית, דירוג בריאות כללי, מצב עישון, צריכת אלכוהול, הכנסה שנתית ואינדקס מחסור של Townsend (TDI).

הם השתמשו במערך הנתונים של המרכז האירופי לתחזיות מזג אוויר בטווח בינוני מחדש v5 (ERA-5) כדי להשיג נתוני לחות וטמפרטורה לפי שעה ומיפו נתונים מטאורולוגיים לכתובות המגורים המקודדות בגיאוגרפיה של המשתתפים.

תוצאות

הגיל הממוצע של המשתתפים היה 61 שנים; 59% (n=170,549) היו גברים, ו-281,175 (97%) היו לבנים. בסך הכל, החוקרים ציינו 33,021 מקרי מוות.

אנשים שנפטרו הראו סבירות גבוהה יותר לעישון, בעלי BMI גבוה, בעלי הכנסה נמוכה יותר למשק בית והיותם בוגרי אוניברסיטה. הם צרכו פחות ירקות ופירות, יותר בשר מעובד ואדום, ודירגו את בריאותם כהוגנת עד לקויה.

הסיכון לתמותה מכל סיבה עלה ב-6.7% (OR, 1.1) ליחידה עלייה במדד ההצפה לאחר בקרת מבלבלים. במודל הגולמי, עלייה ליחידה במדד ההצפה הגדילה את הסיכון לתמותה מכל סיבה ב-9.2% (OR: 1.1), עם תוצאות דומות לאחר התאמה סוציו-אקונומית (OR, 1.1) אך נחלשה הקשר לאחר התאמה להרגלי חיים.

הצוות ציין השפעות דומות לתמותה מסיבות ספציפיות במודל המותאם במלואו, שבו מדד הצפה גבוה יותר היה קשור לסיכון גבוה יותר לתמותה מהפרעות נוירודגנרטיביות (OR: 1.1), ניאופלזמות (OR: 1.1), הפרעות נשימה (OR: 1.1 ), התאבדויות (OR: 1.1), הפרעות קרדיווסקולריות (OR: 1.1), הפרעות נפשיות (OR: 1.1), והפרעות עיכול (OR: 1.0).

עבור מקרי מוות מכל סיבה שהיא, חוזק הקשרים עלה מהזמנים הנוכחיים (OR, 1.0) לשנת הפיגור השלישית (OR, 1.0) והצטמצם לאפס עד שנת הפיגור החמישית. עבור מוות כתוצאה מהפרעות ניווניות ונפשיות, סיכוני התמותה היו זניחים בתקופה הנוכחית אך הגבוהים ביותר בשנות הפיגור השלישית והרביעית.

בניגוד לכך, סיכוני התמותה מהתאבדויות היו הגבוהים ביותר בתקופות הנוכחיות (OR, 1.0) וירד בשנת הפיגור החמישית.

אנשים עם השכלה גבוהה יותר והכנסה שנתית הראו סיכוני מוות גבוהים יותר מרוב הסיבות, וסיכוני התמותה הקשורים להתאבדות היו גבוהים יותר בקרב צרכני אלכוהול שמנים, לא מתונים, המתגוררים באזורים מקופחים יותר עם הכנסה נמוכה יותר ופעילות גופנית נמוכה יותר.

נקבות בנות פחות מ-64 מציגות סיכוני מוות גבוהים מכל סיבה שהיא, כולל מחלות בדרכי הנשימה וניאופלזמות, אך סיכוני מוות נמוכים יותר מהפרעות נפשיות ועיכול.

בניתוח הרגישות, שימוש במספר נקודות נתונים זקיפות לא שינה את הממצאים, ומחלת הקורונה 2019 (COVID-19) לא השפיעה על התוצאות.

יחסי הסיכויים למקרי מוות מכל סיבה וגידולים עלו במקצת, בעוד שגורמים אחרים נותרו יציבים. יחסי הסיכויים למקרי מוות מכל סיבה עלו ככל שמדד ההצפה החודשי עלה.

סיכום

ממצאי המחקר הראו כי חשיפה לשטפונות ארוכת טווח מעלה סיכוני תמותה, עם זמני פיגור מגוונים בין גורמי מוות שונים. לחשיפה לשיטפונות יש השלכות ארוכות טווח על מחלות נוירולוגיות ונפשיות, כמו גם השפעה חריפה על התאבדות.

הקבוצות הפגיעות למקרי מוות הקשורים לשיטפונות השתנו לפי סיבת המוות. במשך שש שנים, כל עלייה של יחידה במדד השיטפונות הגדילה את הסיכוי למוות מכל הסיבות ב-6.7%.

לחשיפה להצפות יכולות להיות מגוון השלכות בריאותיות לאורך זמן. הממצאים יכולים לשפר את נוהלי בריאות הציבור ולהפחית את נטל המחלות הנגרמות משיטפונות.