במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רשת JAMA פתוחהמטרת החוקרים הייתה להעריך כמותית את התוצאות הקשורות לריח ולטעם של מחלת נגיף הקורונה 2019 (COVID-19) ארוכת טווח באמצעות מבחנים פסיכו-פיזיים מאומתים כדי לעקוף את אי הדיוקים שעלולים להתרחש עם דיווח עצמי על הפרעות בטעם.
לימוד: תוצאות טעם וריח לטווח ארוך לאחר COVID-19. קרדיט תמונה: megaflopp/Shutterstock.com
רקע כללי
מגיפת COVID-19 הוכלה בהצלחה לאחר פיתוח חיסונים שונים ומאמצים כלל עולמיים לחסן חלקים גדולים מהאוכלוסייה. עם זאת, מצב שלאחר COVID-19 (PCC), המכונה בדרך כלל מחלת וירוס קורונה ארוכה (COVID-ארוך), הוא דאגה מתמשכת לבריאות הציבור.
הסטטיסטיקה מראה כי בין 10 ל-35 מיליון מבוגרים בארצות הברית (ארה"ב) מושפעים מ-PCC. COVID או PCC ארוך מורכבים ממגוון רחב של תסמינים, כאשר הנפוצים שבהם הם עייפות, חולשה לאחר מאמץ וקוצר נשימה.
עם זאת, המצב משפיע על מערכות איברים שונות, כאשר מקרים חמורים כוללים סיבוכים קרדיווסקולריים וכליות ותסמינים נוירולוגיים כמו ערפל מוחי או חוסר יכולת להתרכז.
סימפטום נפוץ של זיהומים עם תסמונת נשימתית חריפה חמורה בנגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2) היה אובדן טעם וריח.
עם זאת, קיים חוסר במחקרים שהעריכו את התפקוד הכימו-סנסורי בחולי PCC על פני מרווחי מעקב של שנה או יותר לאחר הזיהום ב-SARS-CoV-2.
יתר על כן, מכיוון שדיווחים עצמיים על אובדן טעם או ריח יכולים להיות לא מדויקים, יש צורך להעריך את התרחשותם של הפרעות בתפקוד הטעם ב-PCC באופן כמותי.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים שאפו להעריך את התוצאות ארוכות הטווח הקשורות ל-SARS-CoV-2 על חוש הטעם והריח באמצעות נתונים כלל ארציים ומבחן טעם כמותי מאומת. הם גם השוו את התוצאות ממבחן הטעם הזה עם מבחן ריח אמין ונפוץ.
המחקר העריך את השכיחות של חוסר תפקוד ריח וטעם שנה לאחר הזיהום הראשוני ב-SARS-CoV-2. הוא בדק האם COVID-19 הביא לשינויים בתפיסה של טעמים חמוצים, מתוקים, מלוחים, מרירים ואומאמי אצל אנשים שחווים הפרעות בתפקוד ריח וטעם שנה לאחר ההדבקה הראשונית ב-SARS-CoV-2.
הם גם העריכו אם ממצאים אלה היו בקורלציה עם מין או גיל וחקרו את הקשר בין ציוני המבחן לבין וריאנט ה-SARS-CoV-2 האחראי לזיהום הראשוני.
המשתתפים ייצגו במידה רבה את האוכלוסיות היחסיות של 48 מדינות בארה"ב וגויסו מבלי לציין את COVID-19 כקריטריון בפרסומות הגיוס. אנשים בריאים נכללו במחקר אם לא היו להם הפרעות אחרות, כגון מחלה ניוונית עצבית או מצב של טראומה בראש שעלולה להשפיע על היכולת להריח ולטעום.
התקבלו היסטוריה רפואית של המשתתפים המורכבת מתאריכי אבחון COVID-19 ושיטות המשמשות לאבחון, כגון בדיקות נוגדנים ותגובת שרשרת פולימראז (PCR).
מבחן תפקודי הטעם בו נעשה שימוש היה מבחן הטעם האמפירי ללא מים, שבו 53 פריטי בדיקה שאינם נוזליים סופקו על רצועות טעם, ללא צורך בשטיפה בין הניסויים.
פריטים אלה השתייכו לחמש קטגוריות, כלומר, מתוק, מלוח, מר, חמוץ ומרק. מבחן תפקודי הריח של 40 פריטים כלל ארבע חוברות המכילות כרטיסי גירוד והרחה לחומרי ריח שונים, כאשר ארבע חלופות ניתנו לכל חומר ריח שיזוהה באמצעות שאלה רב-ברירה.
תוצאות
התוצאות הראו שהפרעה בתפקוד הכימו-סנסורי הקשור לטעם לא נמשך שנה לאחר הזיהום הראשוני ב-SARS-CoV-2. עם זאת, שליש מהאנשים שנחשפו ל-COVID-19 התלוננו על אובדן ריח במשך יותר משנה לאחר החשיפה הראשונית לנגיף, מה שמספק הסבר אפשרי לאובדן הטעם שדווח על ידי חולי PCC רבים.
יתר על כן, גודל ההשפעה של החולים שדיווחו על אובדן ריח מתמשך היה חסר משמעות, מה שמעיד על שיפור מתקדם בכל התפקודים הכימו-סנסוריים.
המחקר מצא גם שמידת אובדן הריח הייתה שונה עבור כל וריאנט של SARS-CoV-2, והאובדן היחסי של הריח נשאר עקבי קרוב לשנה לאחר ההדבקה הראשונית.
בדומה לתוצאות ממחקרים אחרים, החוקרים דיווחו כי וריאנט Omicron גרם לאובדן ריח בתדירות נמוכה יותר מאשר הווריאציות השונות. דווח על וריאנט אלפא עם השכיחות הגבוהה ביותר של אובדן ריח, ואחריו הזן המקורי וגירסת הדלתא.
בעוד שנצפו ירידות במדדי הבדיקה הקשורים לגיל, הגיל לא היה תלוי בתוצאות הכימו-סנסוריות של זיהומי SARS-CoV-2.
עבור מבחן הטעם הכולל, כמו גם עבור קטגוריות כגון חומצת לימון, סוכרוז, נתרן כלורי וקפאין, ציוני המבחן היו גבוהים יותר עבור נשים מאשר עבור גברים.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים דיווחו כי חוסר תפקוד כימו-סנסורי הקשור לטעם אינו נמשך יותר משנה לאחר זיהום ב-SARS-CoV-2. ובכל זאת, כשליש מחולי ה-COVID-19 מדווחים על אובדן ריח מתמשך במשך יותר משנה לאחר שהחלימו מהזיהום הראשוני.
גרסאות ה-SARS-CoV-2 המוקדמות יותר, כולל הזן המקורי וגרסאות האלפא והדלתא, היו עם שכיחות גבוהה יותר של אובדן תסמיני ריח וטעם מאשר גרסת Omicron.
