במחקר עוקבה שפורסם לאחרונה ב The Lancet Regional Health – אירופה, חוקרים משבדיה ופינלנד ערכו מחקר מבוסס אוכלוסיה כדי לחקור את הקשר הפוטנציאלי בין הפרעות פסיכיאטריות בהורים לבין הסיכון של הצאצאים לפתח הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD).
הם מצאו שהסיכון הגבוה ביותר ל-ASD של צאצאים נצפה במקרים שבהם לשני ההורים היו הפרעות פסיכיאטריות, כאשר אמהות מושפעות הראו סיכון גבוה יותר בהשוואה לאבות מושפעים בלבד.
לימוד: קשר בין הפרעות פסיכיאטריות של הורים וסיכון להפרעת הספקטרום האוטיסטי בצאצאים: מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה שוודי ופינית. קרדיט תמונה: Prostock-studio/Shutterstock.com
רקע כללי
בעולם, יותר מ-16% מהמבוגרים סובלים מ-ASD. המצב מושפע הן מגורמים תורשתיים והן מגורמים שאינם תורשתיים, כאשר הפרעות פסיכיאטריות של ההורים מהוות סיכון משמעותי. עם זאת, חסרים מחקרי אוכלוסיה גדולים הבודקים באופן השוואתי הפרעות פסיכיאטריות אימהיות ואבותיות והשפעתן המשולבת על ASD של צאצאים.
הארכיטקטורה הגנטית המורכבת של הפרעות פסיכיאטריות, עם אללים מרובים על פני לוקוסים שונים, עשויה לתרום לסיכון גבוה יותר. עדויות עדכניות על קשר זה מקוטעות ומופרעות על ידי תוצאות לא עקביות, מגבלות מתודולוגיות וגורמים מבלבלים פוטנציאליים.
לכן, תוך מינוף נתונים ממרשם ארצי שוודית ופינית, החוקרים במחקר הנוכחי ערכו ניתוח מקיף. הם בחנו את הקשר הפוטנציאלי בין הפרעות פסיכיאטריות של הורים ו-ASD של צאצאים תוך התחשבות במגדר של ההורים, מחלות נלוות והפרעות פסיכיאטריות ספציפיות.
לגבי המחקר
המחקר כלל ילדים שנולדו בשוודיה (1997–2016) להורים נורדיים (שוודיה, דנמרק, פינלנד, איסלנד או נורבגיה). הנתונים הגיעו ממרשם הלידה הרפואי השבדי, המרשם הרב-דורי השוודי ומרשם האוכלוסין הכולל. המחקר שוכפל באמצעות נתונים מילדים שנולדו להורים נורדיים בפינלנד באותה תקופה.
סך של 2,505,842 ילדים (שוודיה n = 1,488,920, פינלנד n = 1,016,922) נכללו ובוצעו במעקב במשך ממוצע של 11 שנים. אבחנות של הפרעות פסיכיאטריות הגיעו ממרשם החולים הלאומי השוודי ומרשם הטיפול הפיני לבריאות, תוך שימוש במערכת הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD).
הן בשוודיה והן בפינלנד, בדיקות רפואיות סדירות והערכות התפתחות הן נהלים סטנדרטיים עבור תינוקות וגיל הרך. ילדים המראים סימנים של ASD מופנים למומחים בפסיכיאטריה של ילדים או נוירולוגיה להערכה מפורטת, בהתאם לפרוטוקולים שנקבעו לאבחון.
בנוסף, נאספו נתונים על שנת לידה, מין צאצאים, גיל האם/אבה, גיל הריון, מדד מסת הגוף של האם, עישון האם במהלך ההריון, הכנסת ההורים והשכלה לצורך ניתוחים משלימים.
ניתוח סטטיסטי כלל שימוש במודלים של סיכונים פרופורציונליים של קוקס, יחסי סיכונים מותאמים (aHRs), עקומות קפלן-מאייר הפוכות והערכות טווחי אינטראקציה, עם שגיאות תקן חזקות והתאמה לשנת הלידה של הצאצאים.
תוצאות ודיון
מתוך סך הילדים הכלולים, 33,612 נמצאו מאובחנים עם ASD. בשוודיה, השכיחות הייתה 1.65% בילדים ללא אבחנה פסיכיאטרית של הורים, ועלתה ל-2.67% כאשר שני ההורים נפגעו.
אבחנות פסיכיאטריות לפני לידה נמצאו ב-4.94% מהאבות בלבד, 8.24% מהאמהות בלבד ו-1.63% משני ההורים. ההורים שנפגעו היו צעירים יותר, פחות משכילים, בעלי הכנסה נמוכה יותר, וצאצאיהם היו בסבירות גבוהה יותר לפגים ולאובחנו עם אוטיזם מוקדם יותר.
הפרעות פסיכיאטריות, בין אם באבות בלבד (aHR = 1.59), אמהות בלבד (aHR = 1.95), או שני ההורים (aHR = 2.34), היו קשורות לסיכון מוגבר ל-ASD אצל הצאצאים, בהשוואה להורים ללא הפרעות פסיכיאטריות מאובחנות .
בנוסף, נוכחות של הפרעות פסיכיאטריות נלוות בהורה העלתה עוד יותר את הסיכון ל-ASD אצל צאצאים. באופן דומה, בפינלנד, הסיכון ל-ASD של צאצאים נמצא גבוה ביותר במקרים של הפרעות פסיכיאטריות בשני ההורים (aHR = 3.61), ואחריו אלו באימהות בלבד (aHR = 2.12) או אבות בלבד (aHR = 1.63). בהשוואה להורים ללא הפרעות פסיכיאטריות.
הצאצאים הראו סיכון גבוה יותר ל-ASD בכל קטגוריות ההפרעות הפסיכיאטריות של ההורים, עם אבחנות אימהיות הקשורות בסיכון גבוה יותר, במיוחד בהפרעות נוירו-התפתחותיות, הפרעות מצב רוח, הפרעות נוירוטיות/התנהגותיות והפרעות שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. עם זאת, נמצא כי סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות שאינן מצב רוח בכל אחד מההורים מגבירים את הסיכון ל-ASD של צאצאים באותה מידה.
המחקר מתחזק על ידי קבוצת הלידה בקנה מידה גדול שלו עם מעקב ארוך טווח, אבחנות פסיכיאטריות מאושרות קלינית, התאמה חזקה לגורמים מבלבלים ושכפול מוצלח בשתי המדינות.
עם זאת, המחקר מראה דיוק סטטיסטי מוגבל להפרעות פסיכיאטריות ספציפיות של הורים, חוסר יכולת להבחין בילדים שגדלו על ידי הורים לא ביולוגיים, חוסר התאמה לגורמים מבלבלים אחרים של הורים, והעדר נתונים על הפרעות פסיכיאטריות שאובחנו בביקורי טיפול ראשוני, הטיה פוטנציאלית לתפיסת מקרים חמורים.
סיכום
לסיכום, המחקר מצא של-20% מהילדים עם ASD היה לפחות הורה אחד עם הפרעות פסיכיאטריות.
הסיכון הגבוה ביותר ל-ASD נצפה כאשר שני ההורים היו מושפעים, ואחריו מקרים שבהם רק האם או האב נפגעו.
הסיכון עלה עם מספר ההפרעות המתרחשות במקביל. כל המצבים הפסיכיאטריים של ההורים היו קשורים לסיכון מוגבר ל-ASD. הממצאים מדגישים את החשיבות של הערכת מצבים פסיכיאטריים שונים של ההורים כדי לזהות ילדים בסיכון גבוה להתערבויות מוקדמות ולשיפור התוצאות.
