טלומרים – ה"כובעים" בקצה הכרומוזומים המגינים על ה-DNA מפני נזק – נקשרו לאריכות חיים ארוכה יותר. בתיאוריה, טלומרים ארוכים יותר אמורים לאפשר לתא להתחלק יותר פעמים ולכן לחיות זמן רב יותר. עם זאת, מחקר חדש הציע שטלומרים ארוכים יותר עלולים להגביר את הסיכון של אדם למצבים בריאותיים כרוניים. אז האם טלומרים ארוכים יותר הם המפתח לאריכות ימים, או שעלינו לחפש דרכים אחרות לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר?
עליית הגיל היא גורם הסיכון הגדול ביותר למצבים בריאותיים רבים. עם זאת, נראה שחלק מהאנשים מזדקנים טוב יותר מאחרים, נהנים מקיום פעיל ובריא מזמן הזקנה. אז איך הם עושים את זה? יש מי שמזכה באורח חיים בריא, אחרים מזל ואחרים גנטיקה.
תיאוריה אחת לגבי הזדקנות טובה טמונה בכרומוזומים שלנו או, ליתר דיוק, בטלומרים שלנו – אורכים מגנים של חזרתיות
בתוך כל תא בגוף האדם יש 23 זוגות של כרומוזומים. כל כרומוזום מורכב מ-DNA הכרוך סביב חלבונים. ה-DNA הזה מכיל
טלומרים נמצאים באזור הסופי של כל כרומוזום ואינם מכילים גנים. בכל פעם שתא מתחלק, הכרומוזומים משתכפלים והטלומרים מתקצרים. זה מאפשר לתא להתחלק מבלי לאבד גנים חיוניים. בסופו של דבר, הטלומרים קצרים מכדי שהתא יתחלק שוב והתא הופך
טלומרים ארוכים יותר אמורים לומר שתאים יכולים להתחלק לעתים קרובות יותר לפני שהם נכנסים להזדקנות או מתים, ולכן מגדילים את אורך החיים.
אז טלומרים ארוכים יותר פירושם חיים ארוכים ובריאים יותר. או שהם?
