מטען אנטישמי שנמצא בחזרה לאירופה מימי הביניים נראה כיום על לשונם של כמעט כל פוליטיקאי ישראלי וימין ישראלי: זה של עלילת הדם.
הריגתם הנוראה של שרה מילגרים וירון לישינסקי מחוץ למוזיאון היהודי בבירה בוושינגטון הבירה, לפני מספר שבועות? התוצאה של "ליבליות דם התפשטו נגד ישראל", אמר שר החוץ הישראלי גדעון סעאר. פיגוע הטרור בבולדר, קולורדו, בו אדם שמקווה "להרוג את כל האנשים הציוניים" שרף את הצעדים בשלווה שקרא לשחרור בני הערובה בעזה? ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו.
תופעה זו אינה חדשה בדיוק. לנתניהו יש הרגל לגזוח את מי שמבקר את מדיניות המלחמה שלו, כולל יריבו הפוליטי יאיר גולן והנשיא הצרפתי עמנואל מקרון, על הפצת "ליבלים בדם". כבר בשנת 2019 הוא אמר כי טענות כי הוא הרוויח את מכירת הצוללות היו בעצמם סוג של "עלפת דם".
ככל שהתקפות על יהודים הסלימו, הביטוי הגיע לבולטות חדשה כמונח לתפוס כדי להתייחס למעשים אנטישמיים, או לטענות על אנטישמיות. תקיפות כמו אלה שב- DC ובולדר אכן מכילות כמה קווי דמיון לתוצאות ההיסטוריות של עלית דם – כלומר יהודים חפים מפשע העומדים בפני אלימות איומה. אולם שימוש חסר הבחנה במונח סיכונים להפשיט אותו מכל המשמעות, ומערער את יכולתנו לקרוא שקרים ממשיים על יהודים וישראל.
תיאוריית קונספירציה עם מורשת רצחנית
היהודים התמודדו עם האשמות ברצח ילדים נוצרים במאה ה -12, המפורסמת ביותר במקרה של ויליאם מנוריץ ', ילד אנגלי שהריגתו בשנת 1144 האשמה ביהודים מקומיים. אבל הרעיון שרציחות כאלה היו מחויבות למטרות טקסיות – התפיסה המרכזית מאחורי שחת הרעש בדם – נמסרה לראשונה לאחר שטחון ואשתו נסעו לכנסייה בעיירה הפולדה הקטנה הגרמנית ביום חג המולד בשנת 1235, וחזרו למצוא את חמשת בניהם הרוגים.
השמועות התפשטו במהירות כי יהודי פולדה היו אחראים על הריגת הנערים ולמשוך את דמם לשקיות. חשבונות מאותה תקופה לא הסבירו באופן סופי מדוע יהודים אולי רצו את הדם. אך למרות חוסר הבהירות, הדימוי תקוע וההשלכות היו מהירות. תוך שלושה ימים נרצחו 34 היהודים בעיירה
רואן דורין, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד, אמר: "המונח על שון דם בדם, כפי שהוא נעשה שימוש באופן קונבנציונאלי, מתאר את ההאשמה כי יהודים רוצחים ילדים, בדרך כלל ילדים נוצרים, כדי להשתמש בדם שלהם למטרות טקסיות.
זה חלק מהסיבה שהאשמות העכשוויות – המתייגות אלימות אנטישמית הקשורה לביקורת על ישראל כתוצר של "ליבליות דם" – אינן מדויקות למדי. אין מרכיב פולחני ברוב מה שמאשימים יהודים – שמתגלה כחשוב למדי.
'דרך לחטא את הדאגות הנוצריות'
האישום של רצח פולחני יהודי נבט בתקופה בה אירופה הקתולית התמקדה יותר ויותר בצורך של כולם לקחת את הקודש, תרגול שכולל לראות את האוהריסט כדם מילולי וגוף של ישו.
"כפי שאתה יכול לדמיין, ישנם אנשים רבים שעבורם הרעיון לצרוך דם – אפילו דמו של ישוע, במתכונתו המעוטרת – הוא קצת לא נוח," אמרה דורין. "עלילת הדם בסופו של דבר מתעוררת כדרך לחטא את הדאגות הנוצריות מהתיאולוגיה שלהם."
האשמת היהודים בשימוש בדם נוצרי למטרות טקסיות הייתה דרך להפריד בין שימושים טובים בדם, כמו הקהילה, לשימושים רעים בדם, כמו יהודים לכאורה משתמשים בו כדי להפוך את מצה.
קהילות יהודיות חולקו באופן טבעי את ההאשמות, ומדגישות איסורים סביב השימוש בדם. התורה אוסרת קרבנות דם, וחוקי התזונה היהודיים אינם מאפשרים צריכת דם, ומכאן הצורך לנקז את דם בעלי החיים כדי להפוך בשר כשיר. דמויות רבות ברמה הגבוהה ביותר בנוצרי מימי הביניים הוקיעו גם טענות כוזבות נגד יהודים.
ובכל זאת, ליבלי הדם המשיכו להתפשט ברחבי העולם לאורך מאות השנים שלאחר מכן, וכתוצאה מכך מקרים של צדק אספסוף, פוגרומים, ניסויים בושה, וידויים שחולצו תחת עינויים, גירוש והוצאות להורג.
'עיסוק תרבותי'
יש רעיון חיוני אחד המסייע להסביר אישומים כוזבים נגד יהודים: "בהיסטוריה של האנטישמיות, האשמות שהושמעו נגד יהודים נוטות לשקף את העיסוק התרבותי של חברת הרוב", אמר דורין.
במילים אחרות, אנטישמיות נוגעת יותר למנטליות של המאשימים מכל מה שהנאשם עשה בפועל. ההתמקדות בדם בתקופה בה התרגול של נטילת הקהילה צבר דומיננטיות הוא דוגמא מושלמת.
באופן זה, ההתקפות האחרונות בבולדר וב- DC אכן מתאימות לתבנית של עלית הדם. שני התוקפים הביעו כי הם ראו את האלימות שלהם דרך להילחם למען פלסטינים: אשר סיבתם משכה זה מכבר תשומת לב משמעותית, בין השאר בגלל התמקדות תרבותית חזקה לאחרונה ברעיונות של אנטי-אימפריאליזם ושחרורם של המדוכאים. ובבולדר וגם ב- DC, אלה שממוקדים היו קשורים לא פחות מצוקתם של העזים כמו יהודים באירופה של ימי הביניים עם היעלמותם של ילדים נוצרים.
אך למרות שזה נכון שיש זרם אינסופי של ויטריול המופנה ליהודים וישראלים בימינו, באופן כללי, כמעט אף אחד ממנו לא מתאים לחשבון עלית הדם בפועל, העוסקת ברצח טקסי יהודי אמור לצורך שימוש בדם לצורך תרגול דתי. ובעוד תיאוריות קונספירציה מתעצבות כדי לפגוש תקופות חדשות, דורין דואגת כי "השימוש במונח עוולה בדם במובן רופף מאוד עושה עוול לפחדים הספציפיים מאוד ולזוועות ספציפיות מאוד שהיו האשמה היסטורית מסוימת זו לקהילות יהודיות בעבר," אמר.
הספציפיות חשובה בחלקה מכיוון שדילת הדם ממשיכה לצוץ כיום, אם כי עם רכישה של פחות מיינסטרים ממה שהייתה פעם. רצח פולחני יהודי לכאורה הועלה על ידי תיאוריית הקונספירציה של קנון; צוטט על ידי יורה כמוטיבציה להתקפתו לשנת 2019 על בית כנסת בקליפורניה, שהרג אדם אחד; ותוחם באופן קבוע במזרח התיכון.
הגנה לתפוס
השאלה הספציפית של דם אינה הסיבה היחידה או אפילו הסיבה החשובה ביותר להיזהר מהשימוש הנוכחי במונח. חיוני שנחשב גם במנטליות של הטוענים שאחרים מפיצים על שחתת דם.
במקרה של נתניהו, הוא מפרס את האישום של עלפת דם כהגנה רטורית שנועדה להפיץ את כל ההתקפות הנכנסות. במובנים מסוימים, פרשת הצוללות הוכיחה שהוא לא משתמש במונח בתום לב: אחרי הכל, הוא בכה "עלית דם" בתגובה לטענות של יהודים אחרים שהוא עסק בשחיתות. על ידי "עלית דם", נראה כי נתניהו אומר "מואשם בטעות."
טענות אחרונות כי כלי תקשורת מקדמים "עלית דם" נגד ישראל משקפים מנטליות דומה של היותם לא הוגנים באופן לא הוגן. רק השבוע האחרון, הפוסט הירושלמימועצת המערכת, כמו גם דיווחים כנים, כלב שמירה פרו-ישראלי, האשימו כלי תקשורת בהפצת ליבליות בדם בטענה כי צה"ל הרגה עוזנים רעבים ממתין להפצת סיוע. למעשה, גל ראיות ועדות הולך וגובר מצביע על כך ש- IDF ככל הנראה היה אחראי.
זה לא אומר שטענות על עלילת דם מיוצרות תמיד בתום לב. או שארגוני התקשורת היו מושלמים בסיקור שלהם בישראל. אך בעוד שהאשמות על רצח דם פולחני יהודי הן שקריות באופן קטגורי, לפחות חלק מהביקורות על ישראל שנמצאות כ"ליבליות דם "על ידי נתניהו ואחרים עשויות להיות בשורשיהן באמת. הרעיון של עלילת דם הפך לדרך נוחה לדחוף לאחור נגד טענות הגורמות לישראל או לפוליטיקאים שלה להיראות רע, ללא קשר לאמיתותם.
כאשר עלה על דם דם, זה לא העלה כי יש יהודים לפעמים הרגו ילדים, אלא "שזה משהו שצריך לעשות כדי להיות יהודיים נאמנה," אמרה דורין.
במילים אחרות, הייתה תפיסה של קשר בלתי ניתן לשבירה בין האמונה היהודית לרצח פולחני. אנו יכולים לראות אמונה בגרסה של עניבה כזו המתחדשת כיום, שכן חדר משקיפים הולך וגדל רואה את קיומה של מדינה יהודית כדורשת מטבעו אלימות כלפי פלסטינים.
יש המון אנשים שצופים בממשלת הימין הקיצוני של ישראל מפקחים על מלחמת השמדה ההורגת עשרות אלפי פלסטינים, ללא סוף באופק. הם משולבים בתמונות ודיווחי חדשות על גזים מורעבים, או תשעה אחים שנהרגו בתקיפה אווירית אחת. אנשים שאולי לא חשבו פעם שמקלט לעם היהודי הצריך סבל פלסטיני, אך הם עדים לממשלה הימנית הקיצונית מושכת את השניים לסבך מתמיד.
זה לא לתרץ את התוקפים ב- DC ובסולדר. אין שום הצדקה עבורם או לכל מי שמתעוות את מושג השחרור הפלסטיני להטרדה ולמקד ליהודים.
אבל, כמו שאמר דורין, אנטישמיות היא מראה המשקפת את העיסוק של היום. והאכזריות של המלחמה הזו הפכה את ישראל, ויהודים, לעיסוק גדול עוד יותר ממה שהם כבר היו.
יתכן שלעולם לא נוכל לעצור את האנטישמיטים למצוא סיבות למקד ליהודים חפים מפשע. אך אנו יכולים להבין כיצד זעם פוליטי דלק קונספירציות וגדולות, ולפעל להילחם טוב יותר בהתקפות נגד יהודים בכך שהם נזהרים יותר באילו מונחים אנו מייחסים לאנטישמיות.
