כבוד גדול הוא לי לקבל תגובה על מאמרי מרב כה מוערך כמו הרב נויגרשל אך כמה מאכזב לראות שהטיעונים בתגובה מתייחסים לדעה שכלל לא הבעתי במאמרי. אני מבין את המגננה החרדית שמי שתוקף את ההשתמטות מהחובות האזרחיות שלו – תוקף את עצם לימוד התורה. אבל הייתי מצפה ממי שמבחין בדקויות תלמודיות מפולפלות שיבין שכשאני כותב “את הקריטריון הזה, “תורתו אומנותו”, המציאה החברה החרדית”. אני מתייחס לעובדה שהחברה החרדית עושה שימוש במושג שהיה קיים ימים ימימה והפכה אותו לקריטריון של השתמטות מחובה כלפי הקהילה. מסיבה זו אני בטוח שקוראי החרדים יבינו כי דעתי היא שלימוד תורה הוא ערך עליון. ש”תורתו אומנותו” במשמעות שקהילה שמחליטה לתמוך בעילויים היה קיים לאורך שנות הגלות. אני בטוח גם שהם הבינו שדעתי היא שאסור להפוך את לימוד התורה לקרדום לחפור בו. “תורתו אומנותו” צריך לחזור לגודלו המקורי – מספר מאות אברכים ולא כדרך חיים, לא כברירת מחדל של חברה שהחליטה לנתק את עצמה מהחברה הישראלית ומההוויה הישראלית. לא במשמעות שרוב הגברים החרדים הם “אברכים לחיים” משתמטים מחובתם לשירות צבאי או שירות אזרחי ומחובתם לפרנס את משפחתם.

וראו איזה פלא – חרדיזם הוא עניין של גיאוגרפיזם!! שהרי חרדים קיימים בכל העולם לא רק בארץ הקודש ושם, בגולה הדוויה בה אין קצבאות ואין תמיכות ממשלתיות ל”אברכים לחיים” – החרדים עובדים ותורמים לחברה ככל האדם. אי אפשר לטעון כלפי חרדי מברוקלין שהוא פרזיט שהרי הוא מפרנס את משפחתו מעמל כפיו.

מן המפורסמות הוא שקיימת ביהדות שותפות של זבולון ויששכר. לכאורה טענה מוחצת לטובת הדרך החרדית – “שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך” אבל עיון קצר בדברי הרש”ר הירש מבהיר כי “השותפות בברכה תלויה בכך שהם פועלים בעצה אחת כאחים וכשכנים”. קיים כאן תנאי של שותפות הנובעת מיושר, הסכם מתוך רצון ולא מאונס וכפיה.

כבוד הרב הביא את דויד המלך כדוגמא למי שישב ולמד תורה בעת שיואב יצא למלחמה. זו דוגמא?? דויד המלך?? הלוחם האולטמטיבי של עם ישראל? הלוחם שיוצא בידיים כמעט ריקות מול לוחמי פלשתים. תמהני על הסתמכות מביכה על מאמר בגמרא תוך התעלמות מוחלטת ממקרא מפורש.

דוגמא נוספת שבה תוקף כבוד הרב את מאמרי היא בהתייחסות למדרש העוסק במלחמת מדין בו נאמר כי “משה גייס לצבאו אלף מכל מטה למלחמה ואלף מכל מטה לתפקידי עורף ואלף לתורה ולתפילה”. ושוב איני יורד לסוף דעתה של החברה החרדית – האם המדרש אומר שבכל פעם זו אותו אלף שנלחם ואותו אלף שלומד? מדוע בני הישיבות לא יצאו ללבנון כדי שאני אוכל לשבת ללמוד? אני והדור שלי התמודד עם הבוץ הלבנוני והאינתיפדה הראשונה – לא הגיע תורכם להילחם ותורי לשבת וללמוד תורה??

אבל אין ספק שהבחירה במשה ממש לא מוצלחת מבחינת העמדה החרדית שהרי גם היום, חודשים אחרי קריאת פרשת “מטות” מהדהד בראשי המשפט “האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה???” איזו זעקה זועק משה!! – מקרא מפורש כבוד הרב, לא מדרש ולא ברייתא – זעקה על השחיתות המוסרית בהווה אמינה של שבטי גד וראובן. משה זועם על עצם המחשבה של השתמטות משירות צבאי ושליחת אחרים לבצע את המוטל על כל עם ישראל – שירות בצבא. ואיך מתאר משה את התנהגותם של שבטי גד וראובן – “תרבות אנשים חטאים”!!! יש למישהו תיאור טוב יותר מזה להשתמטות??

אבל הבה נצא מנקודת הנחה שאכן היהדות מאמינה בכך שיש בני לוויה שיושבים ולומדים ואחרים נלחמים (ולעזאזל העובדות שהרי בני הלוויה, בני שבט לוי, היו הראשונים שהתייצבו לקריאת משה “מי לה’ אלי”. ועובדה ידועה היא שיהודה המכבי, שמעון, יונתן, אלעזר, יוחנן – כ-ו-ל-ם ישבו ולמדו תורה ושלחו את אחיהם להלחם ביוונים. גם מתתיהו כהן גדול לא ארגן את הצבא שהרי הוא בן לוי והם לא יצאו לצבא…). נעזוב הכל ונסכים לשותפות זבולון ויששכר – איפה הכרת הטובה? צעירים ישראלים מוסרים את הנפש על מנת שתוכלו לשבת וללמוד – האם הלימוד בישיבת איתרי מוקדש לעילוי נשמתו של רב סרן רועי קליין?? האם ה”משמר” בישיבת סלבודקא הוקדש לרפואתו של אהרן קרוב? האם בבתי המדרש ובבי כנישתא בקהילות הקודש בבני ברק מתפללים לשלום חיילי צה”ל? לשלום המדינה המשלמת להם קצבאות וכספי תמיכות מדי חודש בחודשו???

לתקוף את מאמרי באמצעות דברים שרבנים ציונים אמרו בשנות השבעים כשמספר תלמידי הישיבה במסגרת “תורתו אמנותו” עמד על 400 אברכים אינה רצינית. בתקופה ההיא כבוד הרב, החברה החרדית היתה שותפה מלאה לחברה הישראלית ומי שנשאר בישיבה ולא למד מקצוע לפרנס את משפחתו נחשב בעיני חרדים רבים כ”בטלן” (נא להגות בהברה אשכנזית). חרדים פרנסו את משפחותיהם וחיילים חרדיים לא היה מראה נדיר.

הרב נויגרשל במאמרו מציע לעסקנים שישאירו לרבנים לעסוק בתורה ולכתוב מאמרים תורניים. ואני מסכים. בהחלט!! עסקנים לא יפסקו בהלכה ורבנים לא יתעסקו בפוליטיקה. תשאירו לפוליטיקאים כמה אברכים ישארו במסגרת “תורתו אמנותו”, קבלו את דעתם איזו מלחמה היא מלחמת מגן, מלחמת אין ברירה. כל עוד לא תעשו כך, כבוד הרב, כל עוד לא תבינו שהמציאות הנוכחית היא מציאות מתמשכת של חילול השם, שכל אברך המשתמט משירות צבאי מרחיק את הקדוש ברוך הוא מעם ישראל. כל עוד לא תשכילו לשמוע את זעקתו של משה רבנו – “האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה???” כל עוד לא תעשו כל זאת, הרי שדברי הנצי”ב מוולוזין בעל ה”עמק דבר” בהקדמה לספר בראשית על דור ימי בית שני מתייחס בדיוק למציאות חייכם:

“שהיו בני אותו דור צדיקים וחסידים ועמֵלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חִנם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה’ הוא צדוקי ואפיקורס; ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא, ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות, אף על גאו שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ”.