מגיפת ה- COVID-19 העמיקה את הפערים הבריאותיים הקיימים והדביקה ילדים למגיפה לבריאות הנפש, ושינתה את נוף הבריאות והרווחה לדור.
זוהי האזהרה המוחלטת של ד"ר ג'טינדר היי בניתוח הביקורתי שלו על 'אי -שוויון מבודר' בבריטניה, הדור האבוד של COVID-19.
הוא מציג רוחב מחקר כדי לקבוע כיצד, לאחר שתקופה ממושכת של קיצוצים לשירותים הציבוריים בבריטניה, המאבק של בריטניה עם COVID-19 עיצב מחדש את הנוף החברתי, הכלכלי והבריאותי שלה. ד"ר היי, שהוביל את דו"ח החכם העצמאי COVID-19 וחוסר שוויון בריאותימתווה משמרות מדיניות דחופות לתיקון האיזון.
המחבר מדגיש את ההשפעה המופרזת על ילדים ועל צעירים מרקע מוחלש, בפרט: "חרדה גולשת, התפתחות חברתית נדהמת ובדידות קורעת לב התגלגלו למגיפה לבריאות הנפש שעלולה להעלות על הנגיף עצמו.
"בריטניה עומדת על רגע מרכזי, מתנצלת בין דרך של רפורמה משמעותית ומגלשה לחוסר שוויון עמוק יותר. COVID-19 חשפה והגדילה את הפגיעות בבריאות הנפש של ילדינו. אם לא נדבקו, פצעים פסיכולוגיים אלה עשויים להגדיר דור חברתי.
אמנם הפערים הללו לא נוצרו על ידי המגיפה, אך ד"ר היי מסביר כיצד הנושאים הללו "הושלכו להקלה חדה יותר" על ידי המשבר. ד"ר היייר מסביר כיצד, לאחר עשור של צנע, הוראת החינוך כבר הייתה ממומנת עם האזורים המקופחים ביותר העומדים בפני ההפסדים היחסיים הגדולים ביותר.
אז הוא מסביר, כאשר הגיעה המגיפה, 'הפיצוחים הקיימים האלה הפכו לנהימות'; לדוגמה, ילדים במשקי בית עם הכנסה נמוכה חסרי גישה לטכנולוגיה לא הצליחו להתעדכן בלמידה מרחוק. בינתיים, ילדים במשפחות עם משאבים היטב הצליחו להסתגל ללמידה מרחוק, עם שיעורים פרטיים, פיקוח הורים וחללי לימוד ייעודיים.
לאי -שוויון בחינוך יש השלכות עמוקות, שכן מחקרים מראים באופן חד משמעי שמבוגרים עם פחות חניכים בניסיון בלימודים בשיעורים גבוהים באופן לא פרופורציונלי של מחלות לב וכלי דם, השמנת יתר ובריאות הנפש.
מלבד ההשפעה האקדמית, סגירות בתי הספר השפיעו על ילדים בדרכים אחרות; לילדים המתגוררים בעוני כבר לא הייתה גישה לארוחות חמות בחינם, ואילו לילדים ממשקי בית בסיכון או לאלימים כבר לא היו פיקוח ומגנים על מבוגרים.
די היי, אמר: "עבור אלה שכבר התגוררו בעוני, ההשפעה המשולבת של הפסקת הלמידה, ארוחות בית הספר ותמיכה רגשית יצרה משבר של פגיעויות מורכבות. לחץ פוסט-טראומטי, חרדה מוגברת ובידוד חברתי ואיימו על התפתחות של התפתחות בצומת קריטי, עם השמעות ארוכת טווח על נפשיות ארוכת-טווח של ילדים."
ד"ר הייר מציע 'קטסטרופה נסתרת' של המגיפה הוא 'משבר בריאות הנפש שקיבל את אזרחינו הצעירים ביותר'. הוא מסביר כי שירותי בריאות הנפש כבר נמתחו בשנת 2019, כאשר הביקוש עולה בהרבה על היצע, והמגפה החמירה את המחסור הזה בחזיתות מרובות.
ילדים, מבודדים מקבוצות עמיתים ומשפחתם, דיווחו על שיעורי לחץ, דיכאון ותדידות אובדנית. כישלונות אקדמיים לאלה שאינם מסוגלים להרשות לעצמם מחשבים ניידים ומדריכים, דחפו ילדים לייאוש: "הייסורים הנפשיים של הושאר – של חינוך וחיי חברה כאחד – היה חד."
ד"ר היייר מסביר כיצד מוחם של ילדים רגיש לטראומה, עם סטרס ממושך מחיר מחדש ויסות רגשי, מה שמגדיל את הסיכון לחרדה ודיכאון לכל החיים.
"לילדים מוחלשים, ההשלכות של בריאות הנפש של כישלון אקדמי חוזר עלולות לחזק מעגל של עוני, בריאות לקויה ושאיפות מופחתות. כך משבר בריאות הנפש הופך למשבר חברתי, עם הפרעות על מרקם של בריטניה שלאחר הפונדק," הוא מסביר.
כדי לטפל בפערים אלה, ד"ר הייר מציע שינויים במדיניות דחופים לתעדוף בריאות הנפש, מרפורמת חינוך ועד מתן רווחה, עם מימון מגודר לטבעת לשירותי בריאות הנפש בילדים. מלבד הדאגות המוסריות והחברתיות של אי שוויון בריאותי, המחבר מצביע על ההשלכות החברתיות הרחבות יותר כמו כוח עבודה מתכווץ, קיפאון כלכלי ולחץ הולך וגובר על שירותי הבריאות.
ד"ר היירה תומך בהתערבויות במדיניות ורפורמות מבניות המעוגנות בהון ובהגינות, ומזהיר: "אם לא נצליח להתייחס לבסיס המבני של אי השוויון, משברים עתידיים רק יוותרו אותם עוד יותר. השאלה אינה רק כיצד לתקן את שבור אלא לדמיין חברה בה אין קבוצה לא נשארת מאחור.
"כישלון לפעול באופן מכריע פירושו לגנות מיליוני ילדים לשאת את טראומת הגיפה לבגרות, והנציח מחזורי עוני, בריאות חולה וייאוש."
הוא טוען למערכת שהוא מכנה 'אוניברסאליזם משוקלל', שמסתכמת בגישה אוניברסלית-כאשר שירותים נוספים משוקללים לאזורים המוחלשים ביותר, להתערבות בעומס קדמי בה הצורך גבוה יותר.
לדוגמה, זה כולל שירותי בריאות הנפש לילדים בחינם בכל רחבי הלוח, אך עם כיסוי נוסף באזורי עוני גבוהים.
"על ידי הבטחת שכל ילד מצויד, מוגן ומועצם", הוא מסביר, "אנו מניחים את אבן הפינה לבריטניה שלאחר המגיפה שלא רק מתאוששת אלא משגשגת, ומזייפת מורשת של צדק, התקדמות ואחדות לדורות הבאים."
