ספר בראשית נפתח בתנופה גדולה, אלוקים בורא עולם מופלא, אך מהר מאוד התמונה המושלמת מתחילה להיסדק. אדם וחוה חוטאים ומגורשים, קין רוצח את אחיו, האנושות כולה מביאה על עצמה חורבן וגם לאחר ה”אתחול מחדש” חוזר האדם ומאכזב את יוצרו בפרשת העיר והמגדל. אין לנו אלא להצטער יחד עם הבורא על יצירתו האנושית “וַיִּנָּחֶם ה’, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ”(בראשית ו, י).

אולם למי שלא התייאש, והמשיך לקרא את ספר בראשית עד תומו מצפה לו סוף אופטימי בהרבה. סיפור יוסף ואחיו התחיל באופן מהופך, דיבה רעה, קנאה, שנאה, מכירת אח, משפחה בהתפרקות אך הוא מסתיים ב”happy end”, באיחוד מחודש של המשפחה. סוף הספר מגלה שיש תקווה למין האנושי, יש עוד סיכוי לאהבה. אולם מהו הסוד? העלילה מורכבת ומרובת דמויות והתפתחויות, אנחנו נסתפק בהתבוננות בדמות אחת – ביוסף.

יוסף מתואר בתחילת דרכו כנער מפונק הזוכה להעדפה ברורה מאביו ומתגרה באחיו הגדולים. יוסף חולם חלומות מגלומניים בהם הוא מרכז ההוויה וכל אחיו משתחווים לו וממשיך ומתריס בחלום שבו גם אביו ואמו משתחווים לו. זהו יוסף הצעיר, אולם תוך התמודדות עם ניסיונות קשים עובר יוסף שינוי עמוק במהלך חייו. הניסיון בבור אליו זרקוהו אחיו, מכירתו לעבד במצרים. ולאחר שדומה כי העניינים מעט מתחילים לחזור למסלול הניסיון הקשה אל מול פיתויי אשת אדונו- יוסף כידוע עמד במבחן בגבורה. אך תחת שיזכה לשכר הוא שב לבור, ושוב נאלץ להתחיל את חייו מהקרקעית. נפילה לאחר תקופת שיקום – קשה שבעתיים ובמיוחד לנוכח העוול שנעשה לו. אך יוסף אינו שוקע ברחמים עצמיים אלא מחזיק באמונה ובתקווה וממתין בסבלנות להזדמנות להינצל. הזדמנות זו אכן מגיעה ומבית האסורים עולה לגדולה. הניסיון האחרון והקשה מכל היה דווקא לאחר שבאופן פלאי חלומותיו מתגשמים והוא הופך למנהיג, למשנה למלך מצרים וממש כמו בחלום אחיו משתחווים לפניו. זו שעת כושר שאין כמוה לנקום בהם על שעוללו לו. כיצד עמד בניסיון זה?

פרשתנו מוסרת בידינו את המילים אותם אמר יוסף בשעת התגלותו לאחיו: “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.” במילים טעונות אלו מביע יוסף את סוד השינוי האדיר שהתחולל בתוכו מאז היה נער המדבר בגנות אחיו לאיש בוגר החפץ בקרבתם ונתמקד בשלוש נקודות:

(א) “כי מכרתם אותי” – המכירה היא אכן עובדה שלא ניתן להתכחש אליה אולם ניתן לשנות את הפרשנות לאירוע. בניגוד לפרשנות פשוטה המולידה רגשות עלבון כעס ונקמה, יוסף בוחר בפרשנות אחרת “כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם” – המכירה היא שאפשרה את הצלת המשפחה. פרשנות זו מנטרלת אל כל הרגשות השלילים הללו ומאפשרת לו להיות אמפתי כלפי מצוקת אחיו ולבסוף לשוב וללכד את המשפחה.

(ב) “לפניכם” – שינוי עמוק נוסף שהתחולל ביוסף מתומצת במילים “שלחני אלוקים לפניכם”. בעוד שמחלומות נעוריו התפרש כי יוסף רוצה שאחיו ישתחוו לו, תפקיד האחים – העם להיות משרתי האינטרסים של המנהיג. יוסף הבוגר מאמץ תפיסת מנהיגות נעלת, על פיה על המנהיג הנבחר לשרת את עמו והוא נושא באחריות כבדה כלפיהם.

(ג) “שלחני אלוקים” בחלומות נעוריו אלוקים לא היה נוכח. אולם במהלך תהפוכות חייו למד יוסף את מקומו של האדם בפני האלוקים, הוא למד ענווה מהי, הוא למד לדעת שהאדם ממלא רק תפקיד מוגבל בתכנית האלוקית הגדולה.

תהליכים עמוקים אלו הם שהפכו את יוסף למנהיג הגדול ואנו הקטנים יכולים לנסות ולאחוז בשולי כותנתו ולאמץ לעצמנו את שלוש העקרונות הללו. (א) אנו הבוחרים את הפרשנות לאירוע, ובחירה זו היא שתשפיע על הרגש והתגובה שלנו כלפי האירוע. (ב) האחריות כלפי האחר היא משימת חיינו ולא האני במרכז. (ג) הענווה והעמידה כלפי האלוקים היא שתיתן בנו את יכולת הקבלה וההשלמה עם שליחותנו עלי אדמות.