דפיברילטורים והחייאה חותכים את מקרי המוות של מרתון לחצי, מראה מחקר

למרות קצב קבוע של דומות לב הקשורות למירוץ, ירידה משמעותית במקרי המוות מצביעה על פיתרון מציל חיים אחד: החייאה מהירה ודפיברילציה על הקורס.

מחקר: דום לב במהלך מירוצי ריצה למרחקים ארוכים. קרדיט תמונה: Pavel1964 / Shutterstock

במחקר שנערך לאחרונה בפורסם ב כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקניהחוקרים בדקו את שכיחותם ותוצאותיהם של דומות לב בקרב רצי חצי מרתון ומרתון אמריקאים בין השנים 2010-2023, תוך שימוש בנתונים מראיונות ניצולים, מסיימים מירוצים, מנהלי מירוצים, דיווחי תקשורת וטענות שהועברו לארה"ב Track & Field (USATF), הגוף השלטוני הלאומי לספורט.

ממצאיהם מצביעים על כך ששכיחות דום הלב נותרה יציבה משנת 2010 עד 2023, לעומת 2000–2009. עם זאת, סיכון התמותה המיוחס לאירועי דום לב במהלך המירוצים פחת בכמעט 50%, אשר צוות המחקר ייחס לשיפורים בתגובת החירום, ובמיוחד גישה לדפיברילציה מהירה יותר.

רֶקַע

ריצות למרחקים ארוכים בארה"ב גדלה משמעותית מאז 2010, עם כ -29.3 מיליון מסיימי חצי מרתון ומרתון, כמעט פי שלושה ממספר הרצים בין 2000 ל -2009. השתתפות מוגברת זו הביאה למודעות רבה יותר לסיכונים פוטנציאליים ושיפור הכיסוי הרפואי לכל הגזעים.

מרשם אירועי הלב הקשורים למירוץ (RACER) דיווח בעבר על שכיחות נמוכה של דומות לב במירוצים למרחקים ארוכים אך מצא כי רצי מרתון גברים היו בסיכון גבוה יותר, עם קרדיומיופתיה היפרטרופית כגורם המוביל ושיעור תמותה גבוה של יותר מ 70%.

מאז, התקדמות בגילוי אירועי לב, נתיחות שלאחר המוות המולקולריות, הדמוגרפיה של משתתפי הגזע וגישה רחבה יותר לדפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים (AEDs), החייאה לב ריאה (CPR) עשויה להשפיע על התוצאות. עם זאת, ההשפעות המשולבות של התפתחויות אלה נותרו לא ברורות.

על המחקר

במחקר זה, החוקרים כיוונו לעדכן את הידע על השכיחות, הגורמים והתוצאות של הישרדות או תמותה בעקבות עקבות לב בחצי מרתונים ומרתונים, בהתחשב בהשפעות של אמצעי חירום מתפתחים ומחלת הנגיף קורונאבי 2019 (COVID-19).

הם השתמשו בתכנון תצפיתי פרוספקטיבי, תוך שימוש בנתונים מ- Racer, כדי לבחון שכיחות של דום לב, תוצאות וסיבות בקרב משתתפי ארה"ב בחצי מרתונים ומרתונים משנת 2010 עד 2023.

נתוני השתתפות במירוץ התקבלו מריצת ארה"ב, ארגון ללא מטרות רווח העוקב אחר מידע על גזע. אחרי הצוות המחקר חיזק את הדיווח על מחקרי תצפית בהנחיות האפידמיולוגיה (STROBE).

מקרי דום לב זוהו באמצעות שלוש גישות: (1) חיפושים באינטרנט אינטנסיביים באמצעות מילות מפתח ספציפיות על פני 443 מירוצים אמריקאים מוסמכים, (2) ראיונות עם מנהלי מירוצים (219 מתוך 317 הגיבו), ו (3) סקירת טענות שהועלו ל- USATF לצורך עקבות לב. המקרים סווגו כניצולים (משוחררים מבית החולים) או מפיצויים (נפטרו לפני או לאחר החייאה).

כדי לקבוע סיבות, נבדקו דיווחי תקשורת, ובקרוב קרובי משפחה או ניצולים פנו למידע רפואי נוסף. אבחנות אומתו ושופטו על ידי חוקרי המחקר.

ניתוח סטטיסטי כלל חישוב פרופורציות שכיחות ושימוש ברגרסיה של פויסון כדי להשוות שיעורים לאורך תקופות, סוגים גזעיים שונים ומינים. ניתוחי רגישות התייחסו לנתונים חסרים על מין, גזע ומרחק.

גורמים הקשורים לשרוד את אירוע הלב, כולל זמן החייאה וקצב לב ראשוני, נותחו באמצעות רגרסיה מרובת משתנים. המחקר היה גם מהווה שינויים דמוגרפיים פוטנציאליים וההשפעה של COVID-19 על השתתפות גזע ומדדי תגובה רפואית.

ממצאים

המחקר ניתח 29.3 מיליון מסיימי חצי מרתון ומרתון בין 2010 ל 2023, וזיהה 176 מקרים של דום לב (1 לכל 166,667 משתתפים, 0.6 ל 100,000). מבין אלה, 59 (34%) היו קטלניים ואילו 117 (66%) שרדו.

שכיחות דום לב נותרה יציבה משנת 2010 עד 2019 אך עלתה משנת 2020 ל 2023, והגיעה ל -0.81 ל 100,000, מונעת בעיקר על ידי עלייה בקרב רצי מרתון גברים (2.79 ל 100,000 בשנת 2020–2023 לעומת 1.43 ל 100,000 לפני 2020). עם זאת, שיעורי ההרוגים המקרים ירדו באופן משמעותי, מ- 48% בשנים 2010–2014 ל- 25% בשנת 2015–2023.

לגברים היה סיכון גבוה משמעותית (1.12 ל 100,000) בהשוואה לנשים (0.19 ל 100,000). דומות לב היו תכופות יותר במהלך מרתונים (1.04 ל 100,000) מחצי מרתונים (0.47 ל 100,000). מחלת עורקים כלילית ייצגה את הגורם השכיח ביותר (40%), ואחריה גורמים לא מוסברים (25%) וקרדיומיופתיה היפרטרופית (7%). ראוי לציין כי 48% מהמקרים לא היו נתונים מספיקים לאבחון מוחלט.

בין 36 מקרים עם פרופילים רפואיים מקיפים, כולם קיבלו החייאה עוברת אורח, ו- 97% קיבלו התערבות AED, ושיפר את שיעורי ההישרדות. ההישרדות הכוללת בין כל מקרי דום הלב השתפרה מ- 29% בתקופה 2000–2009 ל 66% בין 2010 ל 2023, שיעור הדומה להישרדות במקומות ציבוריים המצוידים ב- AED כמו שדות תעופה, בתי קזינו ובתי ספר.

העלייה הקלה בשכיחות עקבות לב לאחר 2020 נותרת לא מוסברת, אם כי מופחתת הגישה לבריאות במהלך מגיפת ה- COVID-19 ותזוזות פוטנציאליות בפרופילי הבריאות של המשתתפים הם גורמים אפשריים.

בנוסף, הניצולים היו מבוגרים משמעותית מפיצורים (גיל ממוצע 47.6 לעומת 34.4 שנים), מה שמרמז כי רצים צעירים יותר עשויים לחוות אירועים קצבניים יותר, בעוד שרצים מבוגרים לעתים קרובות שורדים אירועים איסכמיים לאחר התערבות מוקדמת.

ממצאי הטוקסיקולוגיה חשפו גם את נוכחותם של ממריצים – כמו קפאין, אמפטמינים ופסאודואפדרין – בכמה התפרקות, במיוחד במקרים של דום לב לא מוסבר או הפרעות קצב. אף על פי שאינם סיבתיים באופן סופי, ממצאים אלה מדגישים את הצורך בחקירה נוספת של שימוש בחומרים בספורט סיבולת.

מסקנות

למרות עלייה קלה בשכיחות דריי הלב מאז 2020, הסיכון למוות לב ירד ב -49% מאז 2010, ככל הנראה בגלל שיפור תגובת החירום, כולל החייאה אוניברסלית וגישה ל- AED.

מחלת עורקים כלילית נותרה הגורם העיקרי, ומדגישה את הצורך בשיפור הטיפול בבגדים מונעים בקרב רצים למרחקים ארוכים, ובמיוחד גברים מבוגרים במרתונים. המגבלות כוללות נתונים קליניים לא שלמים – כמעט מחצית מהמקרים היו אטיולוגיות בלתי מוגדרות – והפוטנציאל להערכת סיכון עקב הכללת רצים חוזרים.

מחקר עתידי צריך לחקור את ההשפעות הבריאותיות שלאחר הפנדמי, מאפייני המשתתפים לפי גזע וגורמים גנטיים במקרים לא מוסברים, תוך קידום סינון לב רחב יותר ומוכנות חירום בספורט סיבולת.