שיעורי ההישרדות של אנשים עם דמנציה מוקדמת שאובחנו לפני גיל 65 משתנים במידה ניכרת לפי סוג קליני, אך מין, גיל, היסטוריה משפחתית ומצבים דו-קיימים אינם גורמי סיכון ספציפיים, כך עולה ממחקר שפורסם באינטרנט ב- כתב עת לנוירולוגיה נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה.
למרות שההישרדות של אלו הסובלים מדמנציה בגיל מבוגר יותר קצרה יותר, ההשפעה הכוללת על הסיכון למוות מכל סיבה שהיא גדולה אף יותר אצל אלו עם מחלה מוקדמת מאשר אצל אחרים בגיל דומה, אומרים החוקרים.
כ-5% ממקרי הדמנציה ברחבי העולם מסווגים כהתחלה מוקדמת. אך בעוד שדימנציה מוכרת באופן נרחב כמצב מגביל חיים בקרב קשישים, מחקרים מעטים העריכו את זמני ההישרדות ואת הגורמים הקשורים לפרוגנוזה אצל אלו עם מחלה מוקדמת, מסבירים החוקרים.
כדי לחקור את זה עוד יותר ולעזור ליידע את הטיפול והטיפול באלו שאובחנו עם דמנציה מוקדמת, החוקרים סקרו והעריכו מחדש את כל 12,490 הביקורים שבוצעו במרפאות חוץ לדמנציה בשני מחוזות בתי חולים אוניברסיטאיים בפינלנד בין 2010 ל-2021.
זוהו כ-794 מקרים מאושרים של דמנציה מוקדמת, לרבות מחלת אלצהיימר, דמנציה פרונטו-טמפורלית, אלפא-סינוקליינופתיות (במיוחד דמנציה בגוף Lewy), ודמנציה 'אחרת' ו'מעורבת', שכללה פגיעה קוגניטיבית כלי דם.
זמני ההישרדות של כל אחד מהמקרים הללו הושוו לאלו של 10 אנשים ללא מחלה נוירודגנרטיבית, אך תואמו לגיל, מין ואזור גיאוגרפי, ממרשם נתונים כלליים של אוכלוסייה (7930 אנשים בסך הכל).
במהלך תקופת המחקר מתו 215 אנשים עם דמנציה מוקדמת. זמן ההישרדות הממוצע שלהם היה כמעט 9 שנים, אך השתנה בהתאם לסוג המחלה.
זמן ההישרדות הקצר ביותר של כמעט 7 שנים נצפה בקרב אלו עם דמנציה פרונטו-טמפורלית או דמנציה בגוף Lewy (7 שנים), אם כי אלו עם דמנציה פרונטו-טמפורלית ומחלת נוירונים מוטוריים (ALS) חיו קצת יותר משנתיים, בממוצע.
אלו עם מחלת אלצהיימר חיו כמעט 10 שנים בממוצע, בעוד אלו עם ליקוי קוגניטיבי כלי דם חיו את הארוך ביותר – מעל 10 שנים בממוצע.
בהשוואה לאלה ללא מחלה ניוונית נוירודגנרטיבית, שיעור התמותה מכל סיבה בקרב אלו עם דמנציה מוקדמת היה גבוה יותר מפי 6.5. אבל כאשר מסווגים לפי תת-סוג מחלה, הוא היה גבוה כמעט פי 14 בקרב אלו עם דמנציה פרונטו-טמפורלית, ויותר מפי 4 בקרב אלו עם ליקוי קוגניטיבי כלי דם, למשל.
מין זכר, גיל מבוגר, מספר מצבים קיימים והישגים נמוכים יותר בהשכלה היו קשורים כולם לסיכון מוגבר למוות, אך הם לא היו ספציפיים לדמנציה מוקדמת. האבחנה של דמנציה מוקדמת עצמה הייתה קשורה בצורה החזקה והבלתי תלויה ביותר לזמן ההישרדות, אומרים החוקרים.
רק סוכרת, שהיא גורם סיכון ידוע לדמנציה, הייתה קשורה לזמן הישרדות קצר יותר בקרב אלו עם דמנציה מוקדמת.
"בסך הכל, למרות שזמן ההישרדות בשנים נראה קצר יותר בחולים מבוגרים יותר, ההשפעה של אבחון דמנציה על תמותה מכל סיבה היא משמעותית יותר בקבוצת הגיל (דמנציה מוקדמת) מאשר בחולים עם הופעה מאוחרת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.", מעירים החוקרים.
זהו מחקר תצפיתי, ולא ניתן להסיק מסקנות סופיות לגבי סיבה ותוצאה. החוקרים גם מכירים במגבלות שונות לממצאיהם, כולל שלרוב המשתתפים במחקר לא היה אישור גנטי או נוירופתולוגי לדמנציה שלהם. והמספרים בכל תת-קבוצה קלינית היו קטנים.
"המחקר שלנו מספק שיעורי הישרדות עדכניים (דימנציה מוקדמת) בקבוצה מאומתת המבוססת על אוכלוסייה (דימנציה מוקדמת), ומדגיש את ההשפעה המשמעותית הנגרמת מהאבחנה (שלה) על תמותה של החולים," מסכמים החוקרים.
"נתונים עדכניים מדויקים על שיעורי ההישרדות והתמותה של (דימנציה מוקדמת) הם חיוניים בתכנון מבני שירותי בריאות, טיפול מקיף בחולים וניסויים קליניים", הם מוסיפים.
