חבל על דאבדין וללא משתכחין. הפירוש הארמי של האמרה הזו היא חבל על מי שלא נמצא איתנו אבל אין ספק שבמקרה של דן הפירוש העברי מתאים הרבה יותר – חבל על אלו שלא ישכחו מזיכרוננו.

את דן הכרתי מקרוב רק בחמש השנים האחרונות. הכרתי אדם ערכי, איכותי. אדם עם דרך חיים ועם אמת פנימית. בעיקר אהבתי את הדרך שבה מצד אחד הוא נלחם על עקרונותיו ועל דעותיו ומצד שני עושה זאת בצורה כל כך מכובדת, כל כך מכבדת.

כשנכנסתי לתפקיד סגן ראש העיר האחראי על החינוך הבלתי פורמאלי מצאתי בדן שותף אקטיבי לכל דבר שקשור לאגף. ביחד הגשמנו את חלומו לחוגי חקלאות בבתי התלמיד וזו הייתה חוויה בלתי רגילה לראות אותו מדריך את ילדי בתי התלמיד בהכנת הקרקע, גידול הירקות או הפרחים וקטיפתם.

אחד האירועים שבו ראיתי את דן ברוך מתרגש עד דמעות היה באירועי יום ירושלים שיזמתי עבור כלל הציבור אך במיוחד באירוע בו תנועות הנוער צועדות לכבודה של ירושלים ברחובות רעננה, מדליקים משואות ונפגשים לשיח בנושא ירושלים ומפגש עם לוחמים משחררי העיר העתיקה. כיוון שדן היה מלוחמי מלחמת ששת הימים ומשחררי ירושלים ההתרגשות שניקרה בפניו הייתה עצומה ואני גאה על כך שהייתה לי הזכות להיות שותף לדרכו של דן לפחות בתחום החינוך והנוער.

כשקיבלתי את ההודעה על פטירתו של דן, הדהד בראשי שירו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שמתמצת את תחושותי –

אחרי מותי סיפדו ככה לי –
“היה איש – וראו: איננו עוד:
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה
וצר! עוד מזמור אחד היה לו –
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!