דלקת מפרקים ניוונית – מצב בו הסחוס המגן בקצוות העצמות מתפרק – עלול להכפיל את הסיכון להתקדמות מהירה להצטברות מצבים קשים לטווח ארוך (ריבוי תחלואה), מוצא מחקר בן 20 שנה שפורסם בכתב העת הפתוח. RMD פתוח.
ונראה שיש 4 מהירויות שונות של התקדמות לריבוי תחלואה, כך עולה מהממצאים.
רמות נמוכות מתמשכות של פעילות גופנית, דיאטה עתירת קלוריות, בתוספת דלקת כרונית בדרגה נמוכה עשויים לעזור להסביר את הקשר בין דלקת מפרקים ניוונית לבין הסיכון להצטברות מצבים ארוכי טווח אחרים, מציעים החוקרים.
למרות שהסיבות המדויקות אינן ידועות, פציעה, גיל, היסטוריה משפחתית ומין נשי נחשבים כולם כגורמים תורמים להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית, המשפיעה על יותר מ-500 מיליון אנשים ברחבי העולם.
כ-7 מתוך 10 מהנפגעים צפויים לסבול ממצבים ארוכי טווח אחרים, אך לא ברור באיזו מהירות הם מתפתחים, או עד כמה הם חמורים, אומרים החוקרים.
בניסיון לגלות, הם הסתמכו על נתוני בריאות שנאספו באופן רציף עבור אזור סקונה בשוודיה (כ-1.4 מיליון תושבים) והוציאו אבחנות לאוסטאוארתריטיס ו-67 מצבים נפוצים לטווח ארוך.
הם התמקדו בבני 40 לפחות ב-31 בדצמבר 2007, שחיו באזור מאז 1998, ואשר אובחנו לאחרונה עם דלקת מפרקים ניוונית בין 2008 ל-2009. זה הצטבר לסך של 9846 אנשים עם גיל ממוצע של 66 (58% נשים).
לכל אחד מהמקרים הללו הותאמו שני אנשים בני אותו גיל ומין שלא סבלו מדלקת מפרקים ניוונית (קבוצת התייחסות) והסתכמו בסך הכל ל-19692 אנשים.
המספר המצטבר של מצבים (ריבוי תחלואה) משנת 1998 ואילך עוקב בין המקרים ועמיתיהם התואמים עד למוות, רילוקיישן מחוץ לאזור או סוף 2019, המוקדם מביניהם.
כ-5318 אנשים אובחנו לאחרונה עם דלקת מפרקים ניוונית בברך, 2479 עם דלקת מפרקים ניוונית בירך, 988 עם דלקת מפרקים ניוונית ביד, 714 עם דלקת מפרקים ניוונית במפרקים אחרים, ו-499 עם דלקת מפרקים ניוונית כללית בין השנים 2008 ו-2009.
כ-1296 אנשים (מקרים ומשתתפי קבוצת התייחסות) לא פיתחו שום מצב ארוך טווח אחר. אבל 28,242 אנשים עשו זאת.
ארבעה דפוסי התקדמות שונים הופיעו בין 1998 ל-2019: התקדמות מאוחרת של ריבוי תחלואה קלה (מחלקה 1); התקדמות מוקדמת של ריבוי תחלואה קלה (מחלקה 2); תחלואה מתונה (מחלקה 3); ותחלואה קשה (מחלקה 4).
בשנת 1998 המספר הממוצע של מצבים ארוכי טווח היה נמוך (1 או אף אחד) בכל 4 הכיתות. ואלו בכיתה 1 התקדמו הכי לאט לפיתוח מספר מצבים ארוכי טווח והיו עם הסכום המצטבר הנמוך ביותר בסוף תקופת המעקב, עם ממוצע של כ-3.
הייתה התפתחות מועטה או לא של מצבים ארוכי טווח במשך כ-10 שנים בקרב אלו בקטגוריה זו, ואחריה התקדמות מהירה יותר שהביאה אותם לשיוויון עם אנשים בכיתה 2. באופן כללי, אלו בכיתות 1 ו-2 נטו להיות צעירים יותר. ומשכילים יותר.
אלו בכיתה 4, לעומת זאת, התקדמו הכי מהר והיו עם הסכום המצטבר הגבוה ביותר של כ-10 מצבים לטווח ארוך בסוף תקופת המעקב.
שקלול הנכות ששימשו במחקר נטל המחלות העולמי (GBD) שימש להערכת החומרה של כל מצב ארוך טווח, למעט דלקת מפרקים ניוונית.
רמות הנכות שיקפו את הסיווגים. הם היו הנמוכים ביותר בקרב אלו בכיתה 1 והגבוהים ביותר בקרב אלו בכיתה 4, כאשר למעלה ממחצית (57%) מהמשתתפים מתו עד סוף תקופת המעקב.
השכיחות של דלקת מפרקים ניוונית הייתה גם הנמוכה ביותר בקרב אלו בכיתה 1 (29%) והגבוהה ביותר בקרב אלו בכיתה 4 (42%). ודלקת מפרקים ניוונית הייתה קשורה לסיכון מוגבר של 29% לחברות בכיתה 1, אך יותר מהכפלה בסיכון לחברות בכיתה 4.
נוכחות של דלקת מפרקים ניוונית בלבד, לעומת זאת, הייתה מנבא גרוע של כל סוג של חברות, כך הראו הממצאים.
"למרות שמחקר זה לא נועד לחקור את העיתוי של אבחון (אוסטאוארטריטיס) ביחס לריבוי תחלואה, התוצאות שלנו מצביעות על כך ש(זה) יכול, במקרים מסוימים, להקדים תחלואה מולטי-תחלואה-; כפי שניתן להבחין בשיעור התקדמות מאוחרת של ריבוי תחלואה קלה- בעוד שאצל אחרים (זה) מאובחן כאשר ריבוי תחלואה כבר מבוססת", מסבירים החוקרים.
"תוצאות אלו מצביעות על כך ש-(אוסטאוארתריטיס) היא חלק מרצף מחלה שבו (זה) ומצבים כרוניים אחרים עולים בקנה אחד עם התפתחות של ריבוי תחלואה חמורה יותר", הם מוסיפים.
הגיל הוא גורם משפיע מאוד בהתפתחות תנאים ארוכי טווח, מציינים החוקרים. "למרות זאת, המתאם בין (אוסטאוארטריטיס) למחלות מולטי-חוליות לא הושפע, מה שמעיד על כך שהקשר (שלו) עם ריבוי תחלואה משתרע מעבר לגיל", הם כותבים.
זהו מחקר תצפיתי, וככזה, לא ניתן להסיק מסקנות סופיות לגבי גורמים סיבתיים. והחוקרים מכירים במספר מגבלות על ממצאיהם, כולל התפקיד של פעילות גופנית, תזונה ומשקל הגוף לא נכלל בשיעורים השונים.
"פעילות גופנית מועטה, תזונה עתירת קלוריות ודלקת בדרגה נמוכה זכו כולם לקישור סביר בין (אוסטאוארתריטיס) ומחלות כרוניות אחרות ויכולים להסביר חלקית את הקשרים שנצפו", הם מציעים.
