מחקר חדש מצא כי דיכאון קשור לסיכון מוגבר לדמנציה הן באמצע החיים והן מאוחרות יותר.
המחקר החדש, שמתפרסם ב EclinicalMedicine, הובל על ידי ג'ייקוב מוח ומאה אלשחראני מהמכון לבריאות הנפש ובית הספר לרפואה באוניברסיטת נוטינגהאם, אוניברסיטת אדלייד ומרכז המצוינות של דמנציה באוניברסיטת קורטין באוסטרליה.
המחקר שלנו מראה כי דיכאון קשור לסיכון מוגבר לדמנציה הן בחיים האמצעיים והן בחיים המאוחרים. זה מדגיש את החשיבות של הכרה וטיפול בדיכאון לאורך מסלול החיים, לא רק לבריאות הנפש, אלא גם כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר להגנה על בריאות המוח. מאמצי בריאות הציבור צריכים לשים דגש רב יותר על בריאות המוח המונעת, כולל קנה מידה של גישה לטיפול נפשי יעיל. "
מר ג'ייקוב מוח, המכון לבריאות הנפש ובית הספר לרפואה, אוניברסיטת נוטינגהאם
דמנציה משפיעה על מעל 57 מיליון אנשים ברחבי העולם. כרגע אין תרופה, ולכן זיהוי וטיפול בגורמים להפחתת הסיכון, כמו דיכאון, הוא עדיפות חשובה לבריאות הציבור.
הקשרים הפוטנציאליים בין דיכאון לדמנציה מורכבים ועשויים לכלול דלקת כרונית, הפרעה של ציר-אדרנל-היפותלמי-אדרנלי, שינויים בכלי הדם, שינויים בגורמים נוירוטרופיים וחוסר איזון עצבי. שינויים גנטיים והתנהגותיים משותפים עשויים גם להגדיל את הסיכונים.
מחקרים קודמים הראו כי אנשים עם דיכאון נוטים יותר לפתח דמנציה בהמשך החיים, אך היו הרבה ויכוחים לגבי כַּאֲשֵׁר הדיכאון חשוב ביותר, בין אם זה דיכאון שמתחיל באמצע החיים – בשנות ה -40 או ה -50 לחייך, או דיכאון שמופיע בהמשך החיים – בשנות ה -60 לחייך ומעלה.
מחקר חדש זה מאגד את כל הראיות הקיימות ומוסיף ניתוח חדש לבחינת תזמון זה ביתר פירוט.
"הממצאים שלנו מעלים את האפשרות שדיכאון בשלהי החיים לא יכול להיות רק גורם סיכון, אלא שזה יכול להיות גם סימן אזהרה מוקדם לדמנציה שמתחילה להתפתח. על ידי הבהרת תזמון זה, העבודה שלנו מסייעת להנחות אסטרטגיות מחקר, טיפול ומניעה עתידי", אומר מר מוח.
הצוות ביצע סקירת מטריה ומטה-אנליזה. ראשית הם אספו וסקרו את כל הנתונים הטובים ביותר הזמינים מביקורות שיטתיות עם מטה-אנליזות (שיטה סטטיסטית המשלבת תוצאות ממחקרים מרובים כדי לספק אומדן כולל יותר אמין), שכבר בדקו את הקשר בין דיכאון לדמנציה.
לאחר מכן הם הלכו צעד קדימה על ידי חילוץ וניתוח מחדש של נתונים מהמחקרים האישיים בתוך אותם ביקורות, ובנוסף הם הוסיפו במחקרים חדשים יותר שהוחמצו בעבודה הקודמת.
מר מוח מוסיף: "אנו ממוקדים באופן ספציפי ב- תִזמוּן כאשר נמדד דיכאון, בין אם הוא נמדד בחיים האמצעיים או בחיים המאוחרים יותר, וחישב כמה הוא הגדיל את הסיכון להתפתחות דמנציה. זה למעשה איפשר לנו לספק תמונה מדויקת ומעודכנת יותר של האופן שבו דיכאון בשלבי חיים שונים קשור לסיכון דמנציה. "
