Search
ad man sitting on bed at home, back view.

דיכאון מתמשך ומתגבר קשור לסיכון גבוה יותר לתמותה במבוגרים סינים

המחקר מזהה חמישה מסלולים של סימפטומים דיכאוניים, עם דפוסים יציבים-גבוהים וגוברים מעלים באופן משמעותי את הסיכון לתמותה מכל סיבה.

לִלמוֹד: קשר בין מסלולי הסימפטומים הדיכאוניים ותמותה מכל הסיבות בקרב מבוגרים סינים בגיל העמידה וקשישים. קרדיט תמונה: New Africa/Shutterstock.com

דיכאון הוא מצב נרחב הידוע כמעלה את הסיכון למוות מכל הסיבות. עם זאת, ההתקדמות שלו שונה באופן משמעותי בין אנשים, מה שמדגיש את הצורך בחקירה מפורטת יותר.

מחקר שפורסם לאחרונה ב דוחות מדעיים חקר כיצד דפוסי דיכאון ארוכי טווח באוכלוסייה סינית מבוגרת משפיעים על הסיכון לתמותה מכל סיבה.

דיכאון – התמונה העולמית

כשליש מהמתבגרים ברחבי העולם סובלים מתסמינים של דיכאון קליני. בסין, תצפית על פני חודש גילתה נוכחות של תסמינים משמעותיים של דיכאון בכמעט 20% מהאנשים.

דיכאון הוא גורם סיכון למחלות לב וכלי דם, דמנציה ומחשבות אובדניות ומחמיר מצבים רפואיים אחרים. הוא תורם 45 מיליון שנות חיים מותאמות לנכים (DALYs) ברחבי העולם. יתר על כן, זה מגביר את הסיכון למוות.

רוב המחקרים שבדקו היבט זה היו חתכים למרות האופי המשתנה של תסמיני דיכאון. אנשים מדוכאים רבים מתאוששים בגלל חוסן פנימי, טיפול נכון, תמיכה חברתית ומשפחתית, אירועי חיים חיוביים ו/או שינויים ביולוגיים.

שינויים גדולים בעוצמת הדיכאון נמצאו בכמעט 20% מהמשתתפים במחקר אורך אחד, אך לא ניתן לזה משקל הולם ברוב המחקרים. זה הניע את העיתון הנוכחי.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי כלל 13,624 אנשים מעל גיל 45 שנים. הנתונים הגיעו ממחקר האורך של סין בריאות ופרישה (CHARLS). דיכאון הוערך באמצעות המרכז למחקרים אפידמיולוגיים דיכאון סולם-10 (CESD-10).

מסלולי הדיכאון בקבוצות שונות עוצבו ונבדקו עבור כל קשר לתמותה מכל סיבה. התמותה נבדקה בשתי נקודות, 2018 ו-2020. נעשה שימוש גם בגורמים דמוגרפיים, אורח חיים ורפואה אחרים כדי לרבד את המשתתפים.

המודל שילב חמישה מסלולים לתסמיני דיכאון. אלה כללו יציב-נמוך, יציב-בינוני, מתגבר, פוחת ויציב-גבוה. מספר המשתתפים בכל מסלול היה 4,900, 5,250, 1,200, 1,500 ו-750, בהתאמה.

לפיכך, ל-36% מהמשתתפים היו תסמינים דיכאוניים נמוכים יציבים, ול-39% היו תסמינים יציבים ומתונים. לכ-6% היו תסמיני דיכאון גבוהים. הסימפטומים עלו עם הזמן ב-9% ופחתו ב-11%.

בקבוצה כולה היו 1,194 מקרי מוות, שיעור התמותה היה 8.7%. לאחר פיצוי על גורמים מבלבלים אחרים, הסיכון לתמותה עלה ב-30% ובכמעט 60% בקרב אלו בקבוצות מסלול התסמינים הגובר והיציב-גבוה, בהתאמה, בהשוואה לאלו עם דיכאון יציב-נמוך. הסיכון לתמותה מכל סיבה שהיא עלה ממסלול התסמינים הנמוך ביותר לגבוה ביותר.

לא היה סיכון מובהק לתמותה בקבוצות עם מסלולי דיכאון יורדים או יציבים-בינוניים. ניתוחי הרגישות חשפו את חוסנם של הממצאים עבור רוב הקבוצות.

הממצאים מאששים מחקרים קודמים ומרחיבים את הממצאים בכך שהם מראים את ההשפעה של התסמינים היורדים או השעווה עם הזמן על הסיכון לתמותה.

ברורה החשיבות של זיהוי קבוצה זו באמצעות מעקב ארוך טווח. התערבויות פוטנציאליות המכוונות לקבוצות בסיכון גבוה כוללות אסטרטגיות פרמצבטיות, פסיכולוגיות, מבוססות פעילות גופנית ואסטרטגיות כלליות שמטרתן לשפר את איכות החיים.

הוצעו מנגנונים ביולוגיים מתקבלים על הדעת הקושרים בין תמותה לדיכאון, כגון מנגנוני ביופידבק שיבושים, דלקת בדרגה נמוכה וסיכויים מוגברים לאורח חיים לא בריא.

מסקנות

הממצאים של מחקר זה מראים מסלולים שונים של דיכאון בקרב אנשים סינים בגיל העמידה ומבוגרים יותר.

היה סיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה בקרב אנשים שהראו רמות גבוהות או מתמשכות של דיכאון בהשוואה לאלה שהיו להם רמות נמוכות ויציבות.

לא נמצאה עלייה משמעותית בסיכון בקרב אלו עם דיכאון בתחילת המחקר, אך הראו ירידה בתסמינים לאורך זמן או בקרב אלו עם תסמיני דיכאון בינוניים אך יציבים. זה מצביע על כך שאומדני תמותה מוקדמים יותר עבור קבוצות כאלה הוערכו יתר על המידה.

מחקרים עתידיים צריכים לעקוב אחר אנשים עם דיכאון לאורך מספר נקודות זמן כדי לספק תובנות נוספות לגבי הקשר של דיכאון עם תמותה.

דילוג לתוכן