Search
דיאטת קטו עשויה לסייע בדחיית תחילת אובדן זיכרון באלצהיימר

דיאטת קטו עשויה לסייע בדחיית תחילת אובדן זיכרון באלצהיימר

  • דיאטה קטוגנית (קטו) יכולה להאט את הגעת האובדן הקוגניטיבי הקל המאותת על התפתחות מחלת האלצהיימר, כך עולה ממחקר חדש בעכברים.
  • מחברי המחקר מצאו שדיאטת קטו דלת פחמימות ועתירת שומן מביאה לעלייה במולקולות BHB אשר נקשרו להגנה מפני דלקת עצבית.
  • מומחים הביעו צורך בתמיכה מאששת בבני אדם, במיוחד מכיוון ש"מחלת אלצהיימר" בעכברים אינה משכפלת במלואה את הגרסה האנושית.

במחקר חדש באמצעות מודל עכבר, דיאטה קטוגנית (קטו) דחתה את הופעת מחלת האלצהיימר (AD).

דחיית אלצהיימר זוכה לעלייה של פי שבע ברמות של העכברים של מולקולת הבטא-הידרוקסי-בוטיראט (BHB).

מולקולת BHB נקשרת לעיכובים בהופעת דמנציה קוגניטיבית קלה האופיינית לשלבים המוקדמים של אלצהיימר. ה מולקולה נמצא גם בבני אדם, שם הוא מיוצר כאשר הגוף שורף שומן לאנרגיה על מנת להאכיל את הגוף מיטוכונדריה. המולקולה תומכת בהעברת אנרגיה מהכבד לשאר הגוף כאשר רמות הגלוקוז אינן מספקות.

מחברי המחקר מאוניברסיטת קליפורניה, דייויס (UC Davis) פרסמו בעבר מחקר מציאת כי BHB, בהתאם למינון, הוא אנטי דלקתי עבור תאי מוח אנושיים המודלקים על ידי פלאק בטא עמילואיד.

לוחות אלו נחשבו, למשך זמן מה, לגורם העיקרי לאלצהיימר. עם זאת, לאנשים רבים יש את הפלאק שמעולם לא מפתחים אלצהיימר, ומאז הושמד מחקר בסיסי שזיהה אותם כגורם לאלצהיימר.

המחקר החדש כלל עכברי APP/PS1 מהונדסים גנטית המבטאים חלבון מבשר עמילואיד עכבר/אנושי וכן גן פרסנילין 1 אנושי מוטנטי. שניהם מכוונים לנוירונים של מערכת העצבים המרכזית.

העכברים גודלו ב-UC Davis. צאצאיהם הנקבות והזכרים חיו בסביבה בהירה של 12 שעות ו-12 שעות חשוכה, כאשר עד ארבעה עכברים בכלוב אוכלים דיאטה סטנדרטית של עכברים במשך שישה חודשים. בגיל זה, הם חולקו לקבוצות מאוזנות משקל, כאשר כל עכבר חי במתחם נפרד למשך שארית המחקר, כך שהחוקרים יכלו לשלוט בצריכת המזון שלהם.

עכברים קיבלו דיאטת קטו או דיאטה סטנדרטית עשירה בפחמימות – שתי הדיאטות סיפקו את אותו מספר קלוריות.

החוקרים הבחינו שלנקבות עכברים היו רמות גבוהות יותר של BHB בגופם מאשר לזכרים, כמו גם אנזימים במוח הידועים כתמיכה בזיכרון.

במקביל, עכברים זכרים שהוחלפו לדיאטת קטו בסוף אמצע החיים הפגינו זיכרון מרחבי משופר.

המחקר פורסם ב טבע תקשורת ביולוגיה.

דילוג לתוכן