מחקר חדש בוחן כיצד מחזור הירידה וההחזרה במשקל, המכונה דיאטת יויו, משנה את המיקרוביוטה וההורמונים של המעיים, מה שמוביל לדלקת ולעלייה במשקל, ומציע תובנות לגבי התערבויות טיפוליות אפשריות.
מחקר: דיאטת יויו, ירידה במשקל לאחר השמנת יתר והקשר שלהם לבריאות המעיים. קרדיט תמונה: RVillalon / Shutterstock
בסקירה שפורסמה לאחרונה בכתב העת חומרים מזינים, חוקרים מאוניברסיטת Deakin, אוסטרליה, חקרו את ההשפעה של דיאטת יויו (המחזור החוזר של ירידה והחזרה במשקל) וירידה במשקל לאחר השמנת יתר על בריאות המעיים, תוך התמקדות בדלקת במעיים, שינויים במיקרוביוטה, תגובות מערכת העצבים הסימפתטית ויעדים טיפוליים פוטנציאליים. למניעת עלייה במשקל.
רֶקַע
השמנת יתר משפיעה על למעלה ממחצית האוכלוסייה הבוגרת העולמית ותורמת למיליוני מקרי מוות מדי שנה ממחלות כמו הפרעות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2 ומחלות כבד שומני.
ירידה מתמשכת במשקל נותרה אתגר, כאשר רוב האנשים חוזרים במשקל תוך חמש שנים, תופעה המכונה דיאטת יויו.
דיאטת יויו מגדילה את הסיכון למחלות נלוות הקשורות להשמנה ועשויה להיות כרוכה בדיסביוזיס במעיים, אשר קשורה להשמנה ולחוסר תפקוד מטבולי.
עדויות מתפתחות מצביעות על כך שהחזרה במשקל עשויה לשנות את המיקרוביוטה של המעיים, מה שמדגיש את הצורך במחקר נוסף כדי להבין את תפקידו של המעי ברכיבת משקל.
בנוסף, מחקרים מצביעים על תגובות מטבוליות אדפטיביות, כולל שינויים במערכת העצבים הסימפתטית, שעלולים לסבך עוד יותר את המאמצים לשמור על הירידה במשקל.
השפעת המעי על העלייה במשקל לאחר ירידה במשקל
עלייה במשקל בעקבות ירידה במשקל, הנצפית בדרך כלל בדיאטת יויו, נותרה בעיה מורכבת ללא הבנה מלאה של כל הגורמים התורמים.
עם זאת, עדויות עדכניות מצביעות על שינויים בפפטידים היקפיים המווסתים את איזון האנרגיה וההסתגלות המטבולית ממלאת תפקיד משמעותי.
זה כולל הפעלה מופחתת של איתות β-אדרנרגי דרך מערכת העצבים הסימפתטית, אשר משפיעה על תרמוגנזה (ייצור חום) ועל הוצאת אנרגיה, שניהם קריטיים לשמירה על ירידה במשקל.
שינויים אלו עשויים להוביל להפחתת ההוצאה האנרגטית ולצריכת מזון מוגברת, שניהם תורמים לעלייה במשקל ולהשמנה.
הורמוני פפטיד במעיים ומאזן אנרגיה
ויסות מאזן האנרגיה כולל התאמת צריכת האנרגיה, ההוצאה והאחסון, שהם גורמים קריטיים לשינויים במשקל הגוף.
מאזן האנרגיה נשלט לא רק על ידי מערכת העצבים המרכזית אלא גם מושפע מאותות היקפיים מאיברים כמו המעי, הלבלב ורקמת השומן. אותות אלה, שרבים מהם הם הורמונים פפטידים, פועלים לעורר או להגביל את צריכת האנרגיה, ובכך משפיעים על משקל הגוף.
הורמונים פפטידים שמקורם במעיים כגון פפטיד טירוזין-טירוזין (PYY), פפטיד דמוי גלוקגון 1 (GLP-1), כולציסטוקינין (CCK) ואוקסינטומודולין (OXM) ממלאים תפקידים קריטיים בוויסות התנהגות האכלה על ידי קידום שובע והפחתת צריכת מזון .
לעומת זאת, גרלין, הורמון הרעב, מעורר תיאבון, מקדם אחסון שומן ומאיץ את חילוף החומרים של פחמימות. חוסר איזון בהורמונים אלה, שבהם שולטים הורמוני הרעב, מוביל לעתים קרובות לעלייה במשקל על ידי צריכת אנרגיה מעל ההוצאה.
מחקרים מצביעים על כך שלאחר ירידה במשקל, אנשים חווים לעתים קרובות רמות נמוכות יותר של הורמוני שובע (PYY, GLP-1 ו-CCK) ורמות גבוהות יותר של הורמוני רעב (גרלין), מה שהופך אותם ליותר מועדים לאכילת יתר ולעלות במשקל.
חוסר איזון הורמונלי זה עשוי להימשך זמן רב לאחר הירידה במשקל, ולגרום לגוף להחזיר את המשקל כאמצעי לשיקום האיזון האנרגטי.
רמות מופחתות של הורמוני שובע עשויות להיות קשורות גם לחידוש לקוי של תאים אנטרואנדוקריניים (EECs), תאי המעי האחראים על ייצור ההורמונים הללו, מה שעלול להחמיר את הקושי בשמירה על ירידה במשקל.
הורמוני מעיים, עלייה במשקל ודיאטת יויו
האופי המחזורי של הירידה והחזרה במשקל בדיאטת יויו מושפע מהורמוני המעי. כאשר אנשים יורדים במשקל, גופם מגיב על ידי הפחתת רמות הורמוני השובע והגברת אותות הרעב, מה שמקשה על שמירה על ירידה במשקל.
יתר על כן, איבוד שומן דרמטי יכול להפחית את התאים האנטואנדוקרינים (EECs), אשר אחראים לייצור הורמוני המעי, ולהפחית עוד יותר את יכולתו של הגוף לווסת שובע.
בדיאטת יויו, חוסר האיזון ההורמונלי הממושך בין הורמוני הרעב והשובע מטפח נטייה לאכילת יתר, במיוחד בשלב שלאחר הדיאטה, שבו הגוף רגיש מאוד לעלייה במשקל.
בנוסף, התאמות של מערכת העצבים הסימפתטית מפחיתות את ההוצאה האנרגטית של הגוף במנוחה, ומעודדות עוד יותר עלייה במשקל על ידי שימור אנרגיה לאחר תקופות של הגבלת קלוריות.
תפקידה של מיקרוביוטה במעיים בהחזרת המשקל
המיקרוביוטה של המעי, אוסף המיקרואורגניזמים החיים במערכת העיכול, חיונית לוויסות איזון האנרגיה וחילוף החומרים.
מחקרים מצביעים על כך שההרכב והמגוון של המיקרוביוטה של המעי משתנים במהלך ואחרי ירידה במשקל, מה שעלול להשפיע על הרגישות לעלייה במשקל.
לדוגמה, חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) המיוצרות על ידי חיידקי מעיים מעוררות שחרור של הורמוני שובע כמו PYY ו-GLP-1. עם זאת, דיאטת יויו קשורה לשפע מופחת של חיידקים המייצרים SCFA, מה שעלול להוביל לירידה בייצור הורמוני השובע ולהגברת התיאבון, מה שמקדם חזרה במשקל.
מחקרים בבעלי חיים מצביעים עוד על כך שדיאטת יויו משנה את הרכב המיקרוביוטה של המעי, ומפחיתה חיידקים מועילים כגון כריסטנסנלה ו לקטובצילוס רוטרי, אשר קשורים לרזון ובריאות המעיים.
לעומת זאת, עלייה במשקל לאחר דיאטה קשורה לעלייה בחיידקים מעודדי דלקת, כגון דסולפובריו ו רומינוקוקוסשניהם מעורבים בהפרעות מטבוליות ודלקות במעיים.
דיאטת יויו ודלקת במעיים
דלקת כרונית בדרגה נמוכה היא סימן היכר של השמנת יתר, ודיאטת יויו מחמירה את הנושא הזה. מחקרים הראו כי עלייה במשקל בעקבות דיאטת יויו יכולה לעורר תגובות דלקתיות במעיים, עם ביטוי מוגבר של סמנים פרו-דלקתיים כמו גורם נמק-אלפא של הגידול (TNF-α) ואינטרלוקין-6 (IL-6).
תגובות דלקתיות אלו יכולות לשבש עוד יותר את תפקוד מחסום המעי, מה שמוביל לעלייה בחדירות המעי ולהחמרת הבריאות המטבולית.
מחקרים בבעלי חיים מצביעים על כך שחזרה במשקל לאחר דיאטת יויו מגבירה את הדלקת במעיים, עם עלייה ניכרת בסמנים דלקתיים והפעלת מקרופאגים.
ירידה במשקל לאחר השמנת יתר ובריאות המעיים
למרות שדיאטת יויו תורמת לדלקת במעיים ולדיסביוזה, הוכח שירידה במשקל לאחר השמנת יתר משפרת את בריאות המעיים. ירידה במשקל מפחיתה סמנים דלקתיים במעיים, כגון TNF-α ו-IL-6, ומשפרת את תפקוד מחסום המעי.
יתר על כן, ירידה מוצלחת במשקל קשורה לשינויים חיוביים במיקרוביוטה של המעיים, כגון שפע מוגבר של חיידקים מועילים כמו אקרמנסיה ו Bifidobacteriumאשר קשורים לבריאות מעיים משופרת ולהפחתת הדלקת.
עם זאת, מחקרים גם מצביעים על כך שהרכב המיקרוביוטה עשוי לקחת הרבה יותר זמן לחזור למצב שאינו שמן לאחר ירידה במשקל, מה שעלול לגרום לאנשים להיות פגיעים לעלייה במשקל במהלך תקופת המעבר הזו.
מחקרים קליניים מצביעים גם על כך שהתערבויות תזונתיות המכוונות לירידה במשקל יכולות להשפיע באופן חיובי על הרכב המיקרוביוטה של המעי, ועלולה להפחית את הסיכון לעלייה במשקל.
לדוגמה, פלבנואידים, תרכובות ביו-אקטיביות המצויות בפירות וירקות, הוכחו כמשפרות את הרכב המיקרוביוטה של המעי ומעודדות שמירה על המשקל במודלים של בעלי חיים.
פערי מחקר
בעוד שמחקרים עדכניים מדגישים קשרים חשובים בין דיאטת יויו לבריאות המעיים, נותרו פערים משמעותיים, במיוחד בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של רכיבת משקל על המיקרוביוטה של המעיים ותפקידה בהחזרה במשקל.
רוב העדויות מגיעות ממודלים של בעלי חיים, ויש צורך דחוף במחקרים אנושיים נוספים כדי לחקור כיצד דיאטת יויו משפיעה על דלקת במעיים, הרכב המיקרוביוטה והאיזון ההורמונלי בבני אדם.
הבנת המנגנונים הללו יכולה לספק מטרות טיפוליות חדשות למאבק בהחזרה במשקל ולשיפור שמירה על המשקל לטווח ארוך.
מסקנות
לסיכום, עדויות מתפתחות קושרות בין דיאטת יויו לשינויים במיקרוביוטה של המעיים, שעלולים להימשך לאחר ירידה במשקל ולתרום לחזרה במשקל.
בעוד שירידה במשקל יכולה לשפר את בריאות המעיים, המנגנונים המולקולריים שמאחורי הקשר הזה עדיין לא ברורים, במיוחד כיצד מושפעים פפטידים שמקורם במעיים, מערכת העצבים הסימפתטית ומחסום המעי.
יש צורך במחקר נוסף, במיוחד בבני אדם, כדי להבין היטב את האינטראקציות המורכבות בין בריאות המעיים, רכיבה על אופניים במשקל והשמנה.
