בסקירה ומטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה בכתב העת תזונה, מטבוליזם ומחלות לב וכלי דם, חוקרים סקרו ובחנו ספרות זמינה שחקרה את התוצאות הבריאותיות של דגנים 'עתיקים', כולל שיבולת שועל, אורז חום, כוסמת, צ'יה ואחרים. סקירתם של 29 ניסויים מבוקרים אקראיים ומטה-אנליזה של 13 מגלה שצריכת שיבולת שועל, אורז חום ודוחן עשויה לשפר את התוצאות של סוכרת מסוג 2 (T2DM) (במיוחד פרופילי שומנים). עם זאת, הטרוגניות בין מחקרים וגודלי מדגם לא מספקים הופכים את הממצאים הללו לבלבול, ומצריכים מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר בין דגנים עתיקים לסוכרת.
מחקר: שימוש בדגנים עתיקים לניהול סוכרת: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. קרדיט תמונה: windcoast / Shutterstock
יתר על כן, למעט חריג יחיד, התוצאות הבריאותיות של צריכת דגנים עתיקים בסוכרת מסוג 1 (T1DM) נותרו מובנות בצורה גרועה. סקירה זו מדגישה את הצורך במחקר נוסף עם מתודולוגיות סטנדרטיות לפני שניתן יהיה להמליץ בבטחה על היתרונות של דגנים עתיקים על סוכרת לציבור.
חקר סוכרת – רקע קצר
סוכרת (DM), מקוצר בלשון הרע ל"סוכרת" בלבד, הוא כינוי גג לקבוצה של מצבים כרוניים הגורמים לרמות סוכר גבוהות באופן חריג בדם. למרות שלעתים רחוקות היא קטלנית בפני עצמה, המחלה הייתה מעורבת במספר תוצאות הגדלות תחלואה ותמותה, בעיקר כתוצאה מגורמי סיכון קרדיווסקולריים. באופן מדאיג, DM יותר מהכפיל את השכיחות העולמית שלו ב-30 השנים האחרונות בלבד, כאשר מספר זה צפוי לעלות ליותר מ-700 מיליון עד 2045.
לצד התערבויות קליניות ותרופתיות (תרופות להפחתת גלוקוז), שינויים תזונתיים מייצגים את אפשרויות הטיפול המובילות בחולים עם DM. בעוד שהתערבויות תרופתיות נחקרו ונבדקו בהרחבה על היתרונות שלהן נגד DM, מקבילותיהן התזונתיות נשארות פחות מאומתות מדעית למרות תופעות הלוואי הנמוכות יותר והאופי החסכוני יותר שלהן.
"דגנים הם מרכיבים בולטים בצריכה התזונתית היומית של חולי DM. ההנחיות העדכניות ממליצות על תזונה מאוזנת, עם צריכה מספקת של פחמימות, והעדפת אלו עם אינדקס גליקמי נמוך יותר. מאחר שדגנים הם המקור העיקרי לפחמימות בתזונה של בני אדם, עניין ב ההשפעות הבריאותיות של צריכת דגנים גוברת".
דגנים עתיקים, דגני מזון שלא עברו שינויים גנטיים אנושיים או גידול סלקטיבי, מייצגים משאב מגוון ביולוגי בלתי מנוצל עם יתרונות פוטנציאליים במלחמה נגד DM. למרות ראיות מוגבלות המגבות את צריכתם, מאמינים כי דגנים עתיקים מכילים ריכוזים גבוהים יותר של פיטוכימיקלים וסיבים להורדת DM מאשר עמיתיהם שעברו שינוי באדם (במיוחד הזנים שיוצרו בעקבות 'המהפכה הירוקה' של שנות ה-60. למרבה הצער, קיים מחסור בנתונים שניתן להשוות בקלות. בין הזנים העתיקים ל'חדשים', מה שמותיר את הוויכוח על מה עדיף עד כה בלתי פתורה.
לגבי הביקורת
בסקירה הנוכחית, החוקרים שואפים לאסוף ולדון בראיות מהספרות החוקרת תוצאות צריכת דגנים עתיקים בחולי DM. ספציפית, מטרת הסקירה היא לספק 1. סקירה כללית של השפעות השליטה הגליקמית של דגנים עתיקים על T1DM ו-T2DM, 2. הדגנים העתיקים שנחקרו לרוב באמצעות מתודולוגיות ניסויים מבוקרים אקראיים, ו-3. היעילות של דיאטות המבוססות על דגנים עתיקים. בניהול DM כמשפרים טיפוליים קונבנציונליים. הפרוטוקול של הסקירה תואם להנחיות הדיווח המועדפות עבור ביקורות שיטתיות ומטה-אנליזה (PRISMA) והועלה ל-International Prospective Register of Systematic Review (PROSPERO; ref: CRD42023422386).
הסקירה אספה פרסומים מארבעה מסדי נתונים מקוונים (PubMed, Cochrane, CINAHL ו-Web of Science) מתחילת מסד הנתונים ועד מאי 2023. קריטריונים להכללת פרסומים כללו עיצובים ניסיוניים (מחקרים אקראיים מבוקרים – תקן הזהב בהערכת התערבויות בריאותיות) ותוצאות של עניין (הישרדות, תחלואה ארוכת טווח, תסמיני DM, בקרת גליקמי, עלויות כספיות והשפעות פסיכולוגיות. לא נכללו מחקרים שלא נכתבו באנגלית או שחקרו תמציות חד-רכיביות מדגנים עתיקים.
הקרנת הפרסום בוצעה בשילוב של Endnote (הסרת כפילות) ופלטפורמת Rayyan (הקרנה של כותרת ותקציר). לבסוף, בוצעה סינון ידני בטקסט מלא כדי לזהות את מערך הנתונים הסופי של הסקירה ולבחור פרסומים שנכללו במטה-אנליזה. הנתונים שנאספו כוללים מחבר/ים, מטרות, עיצוב מחקר, פרטי מדגם (משתתף), מדידות תוצאות, משך מחקר ותוצאות. הכלי Cochrane Risk of Bias 2 שימש להערכות סיכון להטיה, ותוכנת Rev-Man v.5 שימשה עבור המטה-אנליזה. לבסוף, ההטרוגניות בין המחקרים הוערכה באמצעות מבחן אי העקביות I2 ומבחן Q של Cochran.
סקירת ממצאים ומסקנות
מתוך 2,634 הפרסומים הראשוניים שזוהו במהלך החיפוש במסד הנתונים, 1,001 נמצאו ככפולים, ו-1,573 לא עמדו בקריטריונים של הכללת מחקר ולכן לא נכללו, והותירו מערך נתונים סופי של 29 פרסומים, 13 מהם עמדו בדרישות המטה-אנליזה. המחקרים הכלולים כללו גודל אוכלוסיה כולל של 1,809 פרטים, 55.2% גברים. באופן מפתיע, רק מחקר אחד בדק את ההשפעות של דגנים עתיקים על T1DM, כאשר 28 הנותרים התמקדו בהתערבויות של T2DM. הדגנים הנחקרים ביותר היו שיבולת שועל (n=9) ואורז חום (n=6), כאשר שעורה ו-Khorasan (n=1) מייצגים את הנדירים ביותר.
תוצאות מטא-אנליזה מדגישות כי בעוד שצריכת דגנים עתיקים אכן מניבה תוצאות חיוביות בדרך כלל בחולי T2DM (במיוחד במקרה של שיבולת שועל, אורז חום ודוחן), ההטרוגניות בין מחקרים גורמת לתוצאות אלו לחסרות מהימנות, ומונעת את ההמלצות הנוכחיות שלהם. כמו התערבויות נגד DM. קיים צורך דחוף לחוקרים עתידיים להשתמש במתודולוגיות סטנדרטיות ובפרוטוקולים של דיווח תוצאות, כך שניתן יהיה להשוות את התוצאות בין מחקרים ולהשוות אותם בצורה יעילה יותר.
"יש לשים דגש נוסף בתכנון RCT עתידי עם הגדרה טובה יותר של התערבויות תזונתיות, גודל מדגם נאות לתוצאות קליניות רלוונטיות ומשך מספיק של טיפול. יתרה מכך, יש ליישם מחקרים המיועדים במיוחד למטופלים עם T1DM."
