דבר תורה פרשת תזריע – בספרו: “הפרשה – בין פשט לדרש”, מנסה הרב אביחי קצין, ראש בית המדרש “ראשית” ברעננה, להסביר את משמעות מצוות המילה וטומאת היולדת המוזכרים בפרשה ואת הקשר שביניהם.


פרשת תזריע
צילום עמיעד טאוב

דבר תורה פרשת תזריע –

הפרשה פותחת בתיאור טומאת היולדת ובמצוות המילה . מדרש תנחומא מתאר דו שיח שהתקיים בין ר’ עקיבא לטורנוסרופוס:

שאל טורנוסרופוס הרשע את ר’ עקיבא: איזה מעשים נאים, של הקב”ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים.

אמר לו טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם! אמר לו ר’ עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.

ר’ עקיבא קובע, להפתעתו של טורנוסרופוס, שמעשי בני אדם גדולים. וכך הוכיח את דבריו: (אמר לו:) הביאו לי שבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקב”ה ואלו מעשה בשר ודם – אין אלו נאים?

הביאו לי אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, אמר לו: אלו מעשה הקב”ה ואלו מעשה בשר ודם – אין אלו נאים?

מעשי הקב”ה, כפי שנבראו, זקוקים להשלמה. תפקידו של האדם להשלימם ולעשותם נאים יותר. מכאן עובר טורנסרופוס לנושא אחר, לכאורה: אמר לו: למה אתם מולים?

על כך משיב לו ר’ עקיבא:

אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב”ה.

אולם הוא ממשיך ושואלו:

הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו?

והתשובה:

אמר לו ר’ עקיבא: ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו? ולמה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב”ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד: “אמרת ה’ צרופה” וגו’ (תהלים יח, לא).

הקב”ה במכוון לא ברא את האדם שלם. הוא חפץ לזכות אותנו במלאכת ההשלמה והתיקון.

למדנו מדבריו של ר’ עקיבא את מהותה של מצוות המילה. מצווה זו מלמדת אותנו שני דברים: האדם נברא כשאינו מושלם.

תפקידו של האדם לעסוק בהשלמת עצמו.

טומאת הלידה :

הרב הירש בפירושו עמד על משמעות טומאת היולדת: פעילות זו נתפסת איפוא בבחינה הגופנית של התהליך הפיזיולוגי. ונמצא שעצם הביטוי הזה מבטא את משמעות הטומאה הנידונה כאן.

המעשה הנעלה והאציל, שכל מין האדם תלוי בו, וכל יצירת הנשיות תמצא בו את תכליתה, הוא מעשה האם לצורך האדם המתהווה. אך אין זה אלא מעשה גופני גרידא…

כי הנה האם נכנעה זה עתה – מתוך סבילות וייסורים – לכח הפיסי של חוקי הטבע, וזאת בעיצומו של התהליך הנעלה, שהוא תמצית כל ייעודה עלי אדמות. משום כך עליה לרענן עתה את תודעת ייעודה המוסרי.

רק משתם הרושם החושני הזה, תחזור אל המקדש מתוך נדר של קרבן.

תהליך הלידה הנו תהליך שבו חשה היולדת ייסורים פיסיולוגיים במלוא עוצמתם. כניעתו של האדם ל”איתני הטבע” עלולה לגרום לו לאבד את תודעתו המוסרית.

לכן על האישה לעבור תהליך של טהרה, על מנת להתנער מרושם זה. הסבר זה רואה את הטומאה במה שעבר כבר, בתהליך הלידה. אולם לאור דברינו אפשר אולי להסביר שהטומאה אינה בשל מה שעבר, כי אם בשל מה שצריך עדיין לעבור. ה

אדם הוא יצור מורכב. יש בו יסוד גשמי: כיצד הדבר מתבטא ב-פרשת תזריע ?

וַיִּיצֶר ה’ אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה.

אולם נוסף בו גם יסוד רוחני:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.

הצירוף הזה, הוא שיוצר אדם:

וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

המוות מפריד את החבילה הזאת. הגוף השוכן בפנינו חסר את הרוח:

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה,

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלוֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:

לכן המגע עם גווייתו של אדם מטמא. אולי זהו פשר טומאת הלידה. פעמים סבור האדם שעצם הלידה יוצרת את הטהרה; אולם הלידה היא רק תחילתו של התהליך. עכשיו נזקק האדם לשכלל את הרוח שחוברה אל הגוף שניתן לו. התורה רוצה לרמוז לנו שגם תהליך הלידה, יוצר החיים, עדיין אינו מוליך אותנו אל הטהרה השלמה.

עלינו לעבור עוד כמה תחנות בדרך אל הטהרה: תהליך של טבילה, המסמל את הלידה המחודשת; הקרבת קרבן, המבטאת את היותנו מוכנים להקדיש את חיינו לעבודת ה’ ; וכן צריך התהליך לכלול את ברית המילה: “וּבַיּוֹם (בו’ החיבור!) הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו” – שהלא מצוות המילה באה ללמדנו שיש לתקן והשלים את האדם. רק לאחר המעבר בתחנות הללו ניתן ללכת הלאה ולהגיע אל הטהרה.

 

הרב אביחי קצין, מרבניה המובילים של רעננה, ראש בית המדרש “ראשית” ורב קהילות “משכן מיכאל” ו”עלומים”.