דבר תורה פרשת תולדות  – “ואלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק… ותהר רבקה אשתו… וימלאו ימיה ללדת והנה תאומים בבטנה…”. עבור הרב איתמר חייקין, רב המכינה הקדם צבאית “רוח השדה” של הקיבוץ הדתי, פרשת תולדות היא הפרשה שבה המסורת עוברת.


דבר תורה פרשת תולדות –

אבותינו היו מאוד עסוקים בשאלת העתיד הרחוק. הם לא חשבו רק על הכאן והעכשיו, מחשבותיהם היו נשואות דורות רבים קדימה, לימים בהם המשפחה קטנה תהפוך לעם גדול.

– “ואלה תולדות” זה לדאוג לעתיד, לדורות הבאים.

“אברהם הוליד את יצחק” זו העברת התורשה, “יצחק בן אברהם” זו העברת המורשה. היסוד להעברת המסורת עוברת בחיבור של הבין דורי. אנו פותחים את תפילת העמידה במילים ” אֱלוֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, וכו’”. יסוד אמונתנו הוא באמונת אבותינו והעברתה ב”והגדת לבנך ולבן בנך”. הרב קרליבך הסביר פעם את הפסוק (לו העניק לחן מרגש): “אנא ה’ כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך” אמר דוד: ‘דע לך שהסיבה העקרית לכך שאני עבדך, היא שגדלה אותי אימי וראיתי כיצד היא עובדת אותך באהבה ובתמימות. “אני עבדך משום שאני בן אמתך”.

– “ואלה תולדות” זה להקשיב לעבר, למסורת הדורות הקודמים.

משפחה זו זהות נבדלת. אני שייך למשפחה מסוימת ועובדה זו מייחדת אותי ומעניקה לי שייכות וזהות. מובן שאין הכוונה למשפחה הסגורה בתוך עצמה, ודאי שצריך לפתוח חלון וללמוד מהחוץ, וודאי שראוי לראות את האחר הזקוק לעזרה, מעבר למפתן הבית. אך אדם זקוק לזהות מובחנת ומגובשת.

– “ואלה תולדות” זה גיבוש הזהות והשייכות.

“וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, … לוֹ לְאִשָּׁה.” נושא הזוגיות ובניין בית משותף, תופס מקום מרכזי בחיי האבות והאמהות. כמעט כל פרשת חיי שרה מקופלת במילה “בקחתו את רבקה”.

– “ואלה תולדות” זה היחד, אשה ואיש, לא לבד.

“וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.” אומר מזמור תהלים (קכח ו). כשאדם זוכה לראות בנים ובני בנים זהו רגע בו נוצר מעגל של שלמות. מדוע נבחר דווקא יעקב להיות אבי האומה ולא אברהם ויצחק האבות הגדולים הראשונים? ניתן להסביר את העניין בכך, שיעקב היה האב הראשון שהיה לו גם אבא וגם סבא עבריים. כך הוקמה שושלת המורכבת משלוש חוליות (לפחות) של חיבור תלת דורי (בלשון הלכתית קוראים לזה ‘חזקה’) “והחוט המשולש לא במהרה ינתק”.

– “ואלה תולדות” זה הרגע בו נולד שלם.