דבר תורה – מצד אחד מושת איסור על הכהנים לשתות יין ושכר בבואם אל הקודש. מצד שני ליין ולשיכר היה שמור מקום של כבוד בעבודת הכהנים כשהוסיפו אותם לקרבן התמיד ובראשי חודשים. יורם קימלמן עושה סדר.


 

דבר תורה – “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.  יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ..”  (ויקרא י’, ח’-ט’)

טרם התנדפו להם אדי האלכוהול של מצוות השמחה בפורים – “חייב איניש לבסומי בפוריא..” (מגילה ז ע”ב) והנה, אנו עוסקים בפרשתנו באיסור חמור על הכהנים לשתות יין או שכר בבואם לעבוד באוהל מועד.

האזהרה היא חד משמעית והעונש שבא בעקבותיה הוא קיצוני – מיתה בידי שמים.

מדוע?.. מהי הסכנה הגדולה בשיכר וביין? ואם הכוהנים שתו מעט יין ורוחם התעלתה, מדוע מגיע להם עונש חמור כל כך? הרי ליין ולשיכר היה שמור מקום של כבוד בעבודת הכהנים –

פעמיים בכל יום הם הוסיפו יין או שיכר לקרבן התמיד ובראשי חודשים הכמויות אף גדלו על פי המפתח היחסי בין גודל הבהמה לבין כמות היין.

ובכן, ברור שהיין עצמו, הוא לא הבעיה. ליין, שמור ביהדות מקום של קדושה וכבוד ואנו שותים ממנו בכל חג, על כל שולחן, ואף בטקסים המשמעותיים ביותר שמצריכים את צלילות המחשבה

(בברית מילה או מתחת לחופה..). היין גם זוכה לתשבחות מנעים זמירות ישראל:

” וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן..” (תהילים ק”ד, ט”ו).

 

אלא שהתורה מביעה חשש סביר שמא הכהנים יגיעו לשמש בקודש כשהם שתויים.

אם כך, נשאלת כאן שאלה גדולה עוד יותר: מה מביא כהן לשתות ולהשתטות בשעה שהוא זוכה לעבוד במשמרת כהונה יְקָרָה מפז? מה עלול לגרום לכהן כשסכין חדה בידו והוא נדרש למאמץ מרוכז ומדוייק, לשרת בקודש לעיני כולם כשהוא שיכור?..

ובכן, עבודת הקרבנות היא אמנם מוקפדת ומדוייקת, אבל בפועל היא ‘טכנית’ מדי, ומתבצעת בדיוק על פי הספר..

אמנם מדובר במעמד רוחני מרומם ונשגב, אולם, מלכתחילה חסרה בו חיוּת ואקסטזה דתית.

הכהן אמור להגיע להתעלות רוחנית בכוחות עצמו, מתוך התבוננות מעשית –

פנימית וחיצונית, ובכך לכוון עצמו למצווה. אבל, כבן אנוש, הוא עלול למצוא עצמו ללא הכלים הנפשיים המתאימים לכך,

וכאן מגיע היין..

קיים חשש סביר שבשעת לחץ הוא ינסה לקצר או ‘להעשיר’ את התהליך ב’אמצעים מלאכותיים’, ובשפתנו:      “להיכנס לראש”..

עבודת הקודש במשכן היא אינה “פסטיבל במדבר”. הכהן אמור להתעלות מתוך המציאות כשרגליו נטועות היטב בקרקע ולא מעל המציאות על ידי קיצור תהליכים..

ואולי.. ‘עבודת אוהל מועד’ מהווה דוגמא לכל אחד מאיתנו כיצד לצמוח נכון מבחינה רוחנית – מתוך עצמנו.

יורם קימלמן