החשוד שירה לכאורה והרג את שני עובדי השגרירות הישראלית ביום רביעי בערב מחוץ לאירוע אנשי מקצוע יהודיים במוזיאון היהודי בבירה, קרא "פלסטין חופשית" כשהוא נלקח למעצר. עד אמר מבקר יהודי שהחשוד אמר "עשיתי את זה בעזה."
אם לשים זאת בצורה מאוד ברורה: המילים "פלסטין חופשית" עצמן אינן אנטישמיות. כשאני שומע אותם מזמרים במחאה, או שקראתי אותם במעמד, או כשאני רואה אותם משובצים בשכונה שלי, אני לא מרגיש מאוים. קריאה לשחרור וכבוד עבור קבוצה אחת של אנשים אינה מטבעה קריאה להשגת הבטיחות והביטחון שלי.
אולם המילים "פלסטין חופשית" גם אינן מוחקות באורח קסם את האנטישמיות מהמעשים של ישראל בעזה באופן אוטומטי, מעשה שממקד באלימות ליהודים.
הגינוי למעשה זה הגיע מרחבי הספקטרום הפוליטי. אך היו גם, למשל, הערות של מדיה חברתית שהגיבו לסיפור באומרו כי "אנטי-גנוציד אינו אנטישמיות" או מציינים את מספר הילדים הפלסטינים שנהרגו בעזה, או מתעקשים שהקורבנות "לא נורו בגלל שהם יהודים" אלא בגלל שהם עבדו במדינת ישראל. כדי להיות ברור: זה אנטישמי לחפש אירוע יהודי במוזיאון יהודי לצורך מעשה אלימות.
קריאה לשחרר את העם הפלסטיני עשויה להיות מסר של צדק וכבוד, אך ביצוע זה מיד לאחר שתקוף ומיקוד לעם יהודי אינו הופך בשום דרך את המעשה האלים. (כי ירון לישינסקי היה יהודי משיח גם לא משנה את העובדה שהיורה חיפש אירוע ליהודים במרחב יהודי מפורש.)
ראינו משהו דומה רק בחודש שעבר כאשר האדם שהואשם בהצית את מעונו של מושל פנסילבניה, ג'וש שפירו, בלילה הראשון של הפסח, הציע שהוא נסער מעמדתו של שפירו על ישראל. יתכן שהוא זעם על עמדתו של המושל, או שהוא יכול היה להיות אופורטוניסט שמשתמש במלחמה במזרח התיכון כהצדקה. כך או כך, זה לא משנה את העובדה שהוא פנה לפקיד יהודי בביתו בחופשה יהודית, פעולה שהייתה אנטישמית וגם לא חוקית. אי הסכמה עם עמדת המדיניות של מושל אינה רישיון להצית את ביתו.
קו החשיבה למי שמגן על ההתקפה הזו כלא אנטישמי הוא שזה היה מונע על ידי אי צדק שביצע ישראל, מה שעושה הרבה יותר גרוע לפלסטינים בעזה. אולם המוטיבציה לא משנה את העובדה שהירי בוצע באירוע על ידי יהודים (ולא רק ישראלים) במרחב יהודי (ולא ישראלי). ניתן לגנות כל פעולה בודדת שישראל ננקטה בעזה; זה לא משנה את העובדה ששני אנשים נורו ונהרגו.
לעומת זאת, מנהיגים ישראלים כבר מאשימים את מבקרי ההתנהלות הבינלאומיים של ישראל בעזה בגין הפיגוע. שר הפזורה אמיצ'אי צ'יקלי אמר ב- X, "בואו נהיה ברורים לחלוטין: 'פלסטין חופשית' אינה זעקה לחירות – זו זעקה לרצח. זה הוכח בדם כיום." ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הזמין אנטישמיות היסטורית, ואמר כי "ליבליות בדם נגד ישראל יש עלות בדם", ושר התרבות והספורט מיקי זוהר אמר, "כאשר הפוליטיקאים חסרי אחריות ומביישים משמיצים את ישראל בהרגשתו של פגיעה ברצח -רצח מעין, פשעי מלחמה, נוגדי פליטה מתקפים.
לא מתאים מאוד להאשים אנשים באחריות להתקפה נועזת זו מכיוון שהם עסקו במחאה שלווה נגד המלחמה, או מכיוון שהם האשימו את ישראל בפשעי מלחמה. לא רק מכיוון שהתנהגות זו מקצה אשמה למתנגדים פוליטיים שלא ממש הלכו למוזיאון והרגו שני אנשים, אלא מכיוון שהיא מציעה שלא ניתן לשפוט את פעולות המדינה.
כל המדינות, עם ממשלות וצבאות וכוח ומדיניות, פתוחות לביקורת. והביקורת הזו לא נותנת לאנשים רישיון לירות באחרים. מחאה ודיבור שלווה הם הנתיבים שאנשים צריכים לנקוט בהם כדי לדבר ולצאת נגדנו ומדיניות ישראל והממשלות המשיכות אותם.
אבל זה לא מה שעשה היורה החשוד. הוא לא עסק במחאה עקרונית. הוא לא הפיל את זכותו לדיבור חופשי. הוא לא החזיק בחשבון את החזקה. הוא בהחלט לא עודד שינוי מדיניות אנושי יותר.
מה שהוא עשה זה זה: הוא הלך לאירוע יהודי במוזיאון היהודי בבירה וירה והרג שני אנשים. זה היה מעשה אנטישמי, אלים, לא מוסרי. אין מילים שצעקו אחרי – אין קריאה לחופש או לכבוד או לצדק – לא יכולות לשנות זאת.
