מחקר מגלה שבדידות, פעילות גופנית וסידורי חיים ממלאים גם תפקידים משמעותיים בתוצאות בריאות הנפש עבור האוכלוסייה המבוגרת בניגריה.
מחקר: השפעת פעילות גופנית על בדידות ודיכאון בקרב המבוגרים בניגריה. קרדיט תמונה: Monkey Business Images/Shutterstock.com
מחקר שפורסם לאחרונה ב דוחות מדעיים בדק את השפעת הפעילות הגופנית על דיכאון ובדידות בקרב מבוגרים בניגריה.
החוקרים ניתחו נתונים של למעלה מ-300 משתתפים וזיהו גורמי מפתח התורמים לדיכאון, במיוחד בדידות והיעדר פעילות גופנית, וחקרו האם פעילות גופנית יכולה לשנות את השפעת הבדידות על דיכאון באוכלוסייה זו.
רֶקַע
דיכאון ובדידות הם בעיות בריאות נפשיות חמורות המשפיעות על מבוגרים ברחבי העולם, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה שבהן מערכות התמיכה עשויות להיות מוגבלות.
ההזדקנות מובילה לרוב להפחתת אינטראקציות חברתיות, בידוד ובעיות בריאות גופניות מוגברות, כל אלו תורמים לאתגרים בבריאות הנפש ולהפחתה משמעותית באיכות החיים.
מחקרים מצאו גם שבדידות קשורה לדיכאון, למחלות לב וכלי דם ולירידה קוגניטיבית, והיא הופכת במהירות לדאגה לבריאות הציבור. מחקרים מצביעים על כך שתחושות בדידות נובעות מחוסר באינטראקציות חברתיות מעוררות ולעתים קרובות מתעצמות עם הגיל.
פעילות גופנית, לעומת זאת, מציעה יתרונות בריאותיים נפשיים ופיזיים רבים, עם ראיות התומכות בתפקידה בשיפור מצב הרוח, הפחתת תסמיני דיכאון ופוטנציאל הקלה על בדידות.
עם זאת, המידה שבה פעילות גופנית יכולה להגן מפני ההשפעות המשולבות של בדידות ודיכאון עדיין לא ברורה.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים שאפו לחקור את ההשפעה של פעילות גופנית על בדידות ודיכאון בקרב מבוגרים, במיוחד במסגרות חסרות משאבים כמו ניגריה. המחקר השתמש בעיצוב חתך כדי לבחון את רמות הדיכאון, הבדידות והפעילות הגופנית בקרב מבוגרים המתגוררים באזור ממשל מקומי בניגריה.
ההרשמה של המשתתפים בוצעה בגישה אקראית רב-שלבית. כל האנשים בני 60 ומעלה שהתגוררו באזור במשך שנה אחת לפחות היו זכאים למחקר.
אנשים שלא התגוררו באזור לפחות שנה לא נכללו כדי להבטיח את דיוק הנתונים, וכך גם אנשים עם ליקויים קוגניטיביים או כאלה שאינם מסוגלים להסכים. מערך הנתונים הסופי כלל 369 אנשים.
הנתונים נאספו באמצעות שאלון מובנה שהשיג מידע סוציו-דמוגרפי, בעוד שמדידות מאומתות שימשו להערכת רמות דיכאון, בדידות ופעילות גופנית.
רמות הדיכאון נמדדו באמצעות סולם גריאטרי דיכאון בן 15 פריטים, אשר סיווג תגובות כדי להצביע על דיכאון נורמלי, קל, בינוני או חמור.
בנוסף, החוקרים השתמשו בסולם הבדידות של אוניברסיטת קליפורניה כדי למדוד בדידות על סמך התגובות להצהרות הקשורות למערכות יחסים, כאשר ציונים גבוהים יותר מצביעים על רמה גבוהה יותר של בדידות.
רמות הפעילות הגופנית נמדדו באמצעות שאלון הפעילות הגופנית הבינלאומי, המודד פעילויות בתחומים של עבודה, תחבורה, בית ופנאי.
לאחר מכן השתמשו החוקרים בסטטיסטיקה תיאורית כדי לנתח את המאפיינים הדמוגרפיים ולבחון את הקשרים בין המשתנים.
רגרסיה לוגיסטית שימשה כדי לקבוע את המנבאים העיקריים של דיכאון ובדידות תוך התחשבות בגורמים כמו גיל, השכלה ורמות פעילות גופנית.
תוצאות
המחקר דיווח כי בדידות והיעדר פעילות גופנית השפיעו באופן משמעותי על שכיחות הדיכאון בקרב מבוגרים בניגריה.
יתר על כן, משתתפים שחוו רמות גבוהות יותר של בדידות נטו יותר לדווח על תסמיני דיכאון. ניתוח הרגרסיה הלוגיסטית גילה כי בדידות הגדילה את הסבירות לדיכאון ביותר מפי ארבעה.
עם זאת, פעילות גופנית הייתה גורם משנה בולט לקשר, כאשר רמות גבוהות של פעילות גופנית מפחיתות באופן משמעותי את הסיכויים לדיכאון. האינטראקציה בין פעילות גופנית לבדידות הראתה גם שלאנשים פעילים פיזית היה סיכון נמוך יותר לדיכאון גם כשהם חווים בדידות.
המחקר זיהה גם גיל, רמות השכלה, דת וסידורי חיים כגורמים משמעותיים לדיכאון. מבוגרים יותר בין הגילאים 80 ו-89 היו בסבירות גבוהה יותר לחוות דיכאון.
יתר על כן, אנשים בעלי השכלה תיכונית או על-תיכונית נמצאו בסבירות גבוהה יותר לדווח על תסמיני דיכאון בהשוואה לאלו ללא השכלה פורמלית.
בנוסף, לדת נמצאה השפעה מגנה, כאשר אלה שמשתתפים בפעילויות דתיות הראו רמות דיכאון נמוכות יותר. כצפוי, משתתפים שחיו לבד או עם מטפלים שאינם בני משפחה דיווחו על רמות גבוהות יותר של בדידות ודיכאון.
נמצא כי רמות גבוהות של פעילות גופנית מפחיתות כמה השפעות של בדידות על דיכאון, כאשר המחקר דיווח על ירידה משמעותית ביחס סיכויי הבדידות. ממצאים אלו הדגישו את הפוטנציאל של פעילות גופנית לשמש חיץ מגן מפני דיכאון, במיוחד עבור אלו המתמודדים עם בידוד חברתי.
מסקנות
המחקר הגיע למסקנה כי בדידות ופעילות גופנית לא מספקת היו גורמים קריטיים בהתפתחות דיכאון בקרב מבוגרים.
קידום פעילות גופנית ומתן הזדמנויות לשיפור אינטראקציות חברתיות עשוי להוריד את הסיכון לדיכאון בקרב האוכלוסייה המבוגרת ולשפר את איכות חייהם.
