צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מכון ויצמן למדע ואוניברסיטת טוקיו עשה פריצת דרך משמעותית במאבק בסרטן על ידי פיתוח מעכב סלקטיבי ביותר לאנזים בשם Matrix Metallopeptidase 7 (MMP7). אנזים זה ממלא תפקיד מכריע בהתקדמות הסרטן, במיוחד בסיוע לגידולים לפלוש לרקמות הסובבות ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף (גרורות). MMP7 הוכר מזה זמן רב כיעד אטרקטיבי לטיפול בסרטן, אך יצירת תרופות שחוסמות אותו ספציפית הוכחה כמאתגרת בשל קווי הדמיון המבניים שהוא חולק עם אנזימים קשורים אחרים במשפחת המטריקס מטלופרוטאינים. לאנזימים הללו יש פונקציות חופפות, מה שמקשה על עיצוב תרופה המכוונת רק ל-MMP7 מבלי להשפיע על אחרים.
בהנחיית פרופסור נורמן מטניס ודוקטורנטית היבה גרייב מהאוניברסיטה העברית, בשיתוף פרופסור אירית שגיא ממכון ויצמן למדע ופרופסור הירואקי סוגה מאוניברסיטת טוקיו, המחקר השתמש בגישה חלוצית בשם Mirror-Image Random Nonstandard Peptide גילוי משולב (MI-RaPID). טכנולוגיה מתקדמת זו אפשרה לצוות המחקר לזהות מחלקה חדשה של מולקולות – המכונה פפטידים מאקרוציקליים – הנקשרות ספציפית ל-MMP7, ומעכבות את פעילותו מבלי להפריע לאנזימים דומים.
אחד הפפטידים הבולטים שהתגלו במחקר זה, בשם D'20, תוכנן בצורת תמונת מראה ייחודית. פפטיד זה מורכב משנים-עשר אבני בניין ששונו במיוחד הנקראות חומצות אמינו D, יחד עם אלמנטים מבניים אחרים, מה שהופך אותו ליציב וספציפי מאוד. בבדיקות מעבדה, D'20 הוכיח יכולת מרשימה לחסום פעילות MMP7 ברמת דיוק גבוהה, מבלי להשפיע על אנזימים אחרים בעלי תפקידים דומים. יתר על כן, הוכח כי D'20 עוצר את התנועה של תאי סרטן הלבלב, שלב קריטי בעצירת גרורות, תוך השארת הצמיחה התקינה של התאים ללא השפעה.
גם היציבות של D'20 הייתה יוצאת דופן – הוא שמר על המבנה והתפקוד שלו בדם אנושי ובתנאים המדמים את מערכת העיכול, מה שמצביע על כך שיש לו פוטנציאל גדול להמשך פיתוח כתרופה. רמת יציבות זו היא המפתח בהבטחה שהפפטיד יכול לעבוד ביעילות בגוף האדם לאורך זמן.
מחקר זה לא רק מציע תקווה חדשה למיקוד MMP7 בטיפול בסרטן אלא גם מציג את הכוח של טכנולוגיית גילוי פפטידים אקראית בתמונת מראה בפיתוח טיפולים חדשים. על ידי יצירת פפטידים ספציפיים ויציבים ביותר, הצוות פתח אפשרויות מרגשות לטיפול בסוגי סרטן אגרסיביים, כמו סרטן הלבלב, ושיפור התחזית לחולים המתמודדים עם מחלות קשות אלו.
