גורמים שכונתיים מעצבים גישה לשיקום למבוגרים עם TBI

קובעים חברתיים קונטקסטואליים לבריאות (SDOH)-למשל, מגורים כפריים וגורמים כלכליים בשכונה-עשויים להשפיע על הגישה לשירותי שיקום מבוססי קהילה למבוגרים עם פגיעה מוחית טראומטית (TBI), מציע מחקר בגיליון מרץ/אפריל של כתב העת לשיקום טראומה ראש (JHTR). כתב העת הרשמי של איגוד פגיעות המוח של אמריקה, Jhtr מתפרסם בתיק ליפינקוט על ידי וולטרס קלואר.

לגורמים של SDOH הקשר יש השפעות מורכבות על השימוש בשירותי שיקום מבוססי קהילה לאחר TBI, מעבר לאלה הקשורים ל- SDOH ברמה האישית, על פי ניתוח נתוני הרפואה של Monique R. Pappadis, PhD, ועמיתיו של סניף הרפואה של אוניברסיטת טקסס, גלווסטון. הממצאים "מעידים (ה) הצורך לשפר את הגישה לשירותי שיקום לאנשים עם TBI המתגוררים בקהילות עם צרכים חברתיים גדולים יותר", כותבים החוקרים.

כיצד SDOH הקשר משפיע על השיקום עבור חולים מבוגרים עם TBI?

חולים מגיל 65 ומעלה הם קבוצה בסיכון גבוה ל- TBI, עם סיכון גבוה יותר למוות ותוצאות שליליות אחרות בהשוואה לחולים צעירים יותר. עבור חולי TBI שמשוחררים הביתה מבית החולים, גישה לשירותי שיקום מבוססי קהילה-המועברים בבית או במתקן חוץ-יכולה להשפיע באופן משמעותי על התאוששות ותפקוד.

מחקרים קודמים מצאו כי SDOH ברמת הפרט כמו גיל, מין, גזע ואתניות יכולים להשפיע על הגישה לטיפול בשיקום לאחר TBI. עם זאת, מעט מאוד ידוע על ההשפעה האפשרית של SDOH ברמה ההקשרית, המתייחס לגורמים גיאוגרפיים או שכונתיים המשפיעים על סיכוני בריאות וגישה לטיפול.

כדי להעריך כיצד SDO של הקשר משפיע על שירותי שיקום מבוססי קהילה, החוקרים ניתחו נתונים על 19,117 טקסס רפואה שכר טרחה לשירותים, בני 65 ומעלה, משוחררים בבית TBI מבית חולים חריף או מתקן הטיפול החריף משנת 2014 ועד 2018. גורמים.

'מערכת יחסים מורכבת' בין SDOH לשיקום מבוסס קהילה

ארבעים ושמונה אחוזים מהמבוגרים המבוגרים קיבלו שירותי שיקום בריאות ביתי לאחר השחרור מבית החולים, בעוד כ -14 אחוזים קיבלו שירותי שיקום חוץ. החולים הנותרים-כמעט 38 אחוזים-לא קיבלו טיפול בשיקום מבוסס קהילה.

לחולים המקבלים שירותי שיקום מבוססי קהילה, גורמי SDOH בהקשר היו השפעות מורכבות ומגוונות על אתר הטיפול הראשון:

• חולים המתגוררים באזורים בעלי הכנסה גבוהה יותר, כמו גם באזורים עם שיעורי אבטלה גבוהים יותר, היו פחות סיכויים לקבל ביקורי בריאות ביתיים.

• חולים המתגוררים באזורים כפריים או באזורים עם שיעורי ביטוח גבוהים היו בעלי סיכוי נמוך יותר לקבל טיפול בשיקום חוץ.

• חולים עם גישה טובה יותר למזונות בריאים (המתגוררים בסמוך לחנויות מכולת) היו בעלי סיכוי גבוה יותר לביקורי בריאות ביתיים.

• חולים המתגוררים באזורים עם בעיות דיור חמורות (כמו צפיפות או עלויות דיור גבוהות) היו בעלי סיכוי גבוה יותר לביקורי חוץ.

בפני עצמו, איפור אתני/גזעי שכונתי לא היה קשור באופן משמעותי לאתר הטיפול בשיקום. הייתה מגמה למבוגרים מבוגרים המתגוררים באזורים עם אחוז גבוה יותר של תושבי שחור/אפרו -אמריקאים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לקבל שירותי בריאות ביתיים ופחות סיכוי לקבל טיפול חוץ. מגמה נוספת מצאה כי מבוגרים מבוגרים המתגוררים באזורים עם אחוז גבוה יותר מתושבי היספנים/לטינו נטו פחות לקבל שירותי בריאות ביתיים.

בסך הכל, "חלק מה- SDOH ברמת הקשר היו קשורים לירידה בסבירות לביקור חוץ-חוץ, אך סבירות מוגברת לביקור בריאותי ביתי", כותבים ד"ר פפדיס וקואוטורים. שימוש נמוך יותר בשיקום חוץ -חוץ באזורים כפריים או באזורים עם שיעורי ביטוח גבוהים משקף ככל הנראה פערים בגישה, כמו חוסר תחבורה או חוסר יכולת לעמוד בהעתקים. אולם ממצאים "סותרים לכאורה" אחרים-כמו השימוש הנמוך יותר בבריאות הביתית באזורים בעלי הכנסה גבוהה יותר-"מציעים כי לא תמיד ניתן להבטיח גישה לטיפול באמצעים פיננסיים בלבד."

כדי לטפל בפערים אלה, "נדרשות התערבויות ממוקדות, במיוחד עבור קהילות כפריות, שחורות והיספניות/לטינו", מסכמים ד"ר פפדיס וקואוטורים. "הקשר המורכב בין גישה לבריאות לבין גורמים סוציו -אקונומיים קהילתיים מחייב אסטרטגיות מתוחכמות להגברת ההון."