דפוסי קישוריות מוחיים וגורמים סביבתיים מנבאים אילו מבוגרים יצליחו להגביר את הפעילות הגופנית לאחר קבלת אבחנה קרדיווסקולרית. Nagashree Thovinakere ועמיתיו חקרו 295 קשישים בריאים מבחינה קוגניטיבית אך לא פעילים פיזית מהביובנק הבריטי שקיבלו אבחנות קרדיווסקולריות במהלך תקופה של כארבע שנים.
המחברים עקבו אחר אנשים שהעלו את רמת הפעילות שלהם לרמות הפעילות הגופנית המתונה עד הנמרצת המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי, תוך שימוש בדיווחים עצמיים ובנתוני מד תאוצה. המחברים השתמשו בלמידת מכונה כדי לזהות גורמי חיזוי מרכזיים לשינוי התנהגות בפעילות גופנית, ומצאו שמודל משולב המשלב הדמיה מוחית, תכונות התנהגותיות והקשריות השיג את הביצועים הניבוי החזק ביותר. מנבאים חשובים כללו גישה לשטחים ירוקים, תמיכה חברתית מחברים ובני משפחה, יכולות תפקוד ביצועי ודפוסים ספציפיים של קישוריות מוחית בין רשתות המעורבות בשליטה עצמית ובתכנון.
משתתפים שהגבירו פעילות גופנית הראו יתרונות קוגניטיביים, במיוחד בזיכרון העבודה ובתפקוד הביצועי. לדברי המחברים, טביעת אצבע רב-מודאלית של התנהגות מוח יכולה לעזור לחזות דבקות בפעילות גופנית, מה שיכול לעזור לרופאים. בנוסף, חשיבותם של גורמים כמו שטח ירוק ותמיכה חברתית יכולה לסייע בהנחיית מדיניות להגברת בריאות הלב ברמת האוכלוסייה. מוטיבציה אינדיבידואלית עוזרת אך גורמים מבניים והקשרים קובעים גם אם אדם ממשיך עם שגרת פעילות גופנית בריאה ללב.
