דברי הפתיחה של אריה פרידמן באירוע ל"ג בעומר היו אישיים ומרגשים. איך ויכוח על דמותו של בר כוכבא הופך לנושא אישי? כנסו ותקראו – לא נגענו!
נפתח בברכה. אבל הפעם בברכה ממש. ברכת שהחיינו:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה!
אני רואה כמה גבות מורמות. תוהים על הברכה.לא הגזמת? הם אומרים לעצמם, בסדר – לא נפגשנו שנה בגלל הקורונה… לא קיימנו אירועים… בטח שצריך לברך. אבל בשם ובמלכות?
אז כן. בשם ובמלכות! ולא – לא בגלל הקורונה. בגלל ל"ג בעומר. ל"ג בעומר תשל"א. בל"ג בעומר תשל"א, 1971, עברנו לרעננה. מאז, הורי ואני מתגוררים ברעננה. והיום. ממש היום, מציינים חמישים שנה להיותנו "רעננים".
אבל זה לא רק זה. העניין הוא עוד יותר עמוק. ובשביל להסביר את זה אני צריך להרחיק כאלפיים שנה לאחור למרד בר כוכבא ולדמות המופלאה הזו שהפכה להיות לסמל של ל"ג בעומר ולספר לכם על ויכוח קשה שהיה לי השבוע עם חבר. קיבלתי ממנו ציטוטים מדברים שכתב פרופ' יהושפט הרכבי, שהיה ראש אמ"ן וחתן פרס ישראל למדעי המדינה. פרופ' הרכבי טען ש"אנו קיימים לא הודות לבר כוכבא אלא חרף בר כוכבא". המרד לדבריו היה התעלמות מהמציאות, "מדיניות רהב חסרת סיכוי, שהביאה עלינו אסון".
רוח הדברים האלה משתקף גם בספרה של יוכי ברנדס "הפרדס של עקיבא" – בתיאור מעמד החגיגה של מורדי בר כוכבא לאחר ניצחון בקרבות הראשונים של המרד. לעומת המשתתפים האחרים באירוע המשווים את בר כוכבא לדוד המלך וליהודה המכבי, יוכי ברנדס שמה בפי גיבורת הספר את המשפט הבא: "ואילו אני מסננת בשקט: כמו שמשון הגיבור… וחושבת על האדמה החרוכה שהותיר אחריו המנהיג חסר המעצורים ההוא"…
אדמה חרוכה… זה מה ששמשון הגיבור ובר כוכבא השאירו אחריהם. לא מדינה. לא תקומה. הישוב היהודי בארץ ישראל נחרב. מי שלא נהרג בקרבות נמכר לעבדות ברחבי האימפריה הרומית. העם היהודי יוצא שוב לגלות. לכאורה דברי פרופ' הרכבי ויוכי ברנדס משקפים את המציאות… זה מה שהחבר שלי כתב לי.
עניתי לו – הנה אנחנו 3,500 שנה אחרי שמשון הגיבור, 2000 שנה אחרי בר כוכבא ואין ילד יהודי שלא מכיר את שמם ומוקיר את מורשתם. עכשיו לך תחפש את היוכי ברנדסים של אותה תקופה. את ה "יהושפטים" של אז – מי שמע עליהם? מי יודע מי הם?
האדמה החרוכה של בר כוכבא השאירה את אש החירות בלב העם היהודי במשך 2000 שנה עד שקמו ממשיכי דרכו – התנועה הציונית!! בלי בר כוכבא, בלי רבי עקיבא ותמיכתו במרד לא היה קמים מבשרי הציונות, לא היה קם הרצל! אין ספק שבר כוכבא נכשל במרד. אבל הוא הצליח בענק במבחן התוצאה ההיסטורי. גם אם לקח 2000 שנה ליישם אותה. בלי הרוח של בר כוכבא לא הייתה קמה הציונות כי מאות שנים נקטו היהודים בגלות בדרך החרדית של "אסור לעלות בחומה…"
אז חלפו להם אלפיים שנה שבמהלכן זכינו לכינוי "היהודי הנודד". אם אני מתבונן במשפחתי שלי משני הצדדים, אף אחד מאבותיי לא זכה להיות במקום אחד תקופה ארוכה. איני יודע מהיכן הם הגיעו לרוסיה אבל משם הם עברו לפולין ואז גורשו לתחום "המושב", ושוב לרוסיה הכול לפי רצון הצאר. גם כשמשפחתי עקרה לארה"ב נאלצו להגר בעקבות הפרנסה – אלאבמה, מיניאפוליס, ניו יורק. ממשיכה את תפקיד היהודי הנודד גם אם בגירסה המיטבית שלה.
עבורי, החג הזה ל"ג בעומר, מהווה את חג "הריבונות". את ההיצמדות לקרקע ואת קץ הגלות. בר כוכבא שהפך לסמל הציונות המודרנית איפשר את החזרה לארץ ישראל, איפשר את ההתיישבות בארץ. איפשר לנו לאפסן את מקל הנדודים בארון. לא עוד יהודי שמגורש ממדינה למדינה ומיבשת אחת לשנייה. לא עוד יהודי שנאלץ לעבור רילוקאיישן כל כמה שנים ברדיפה אחרי פרנסה. בל"ג בעומר אני חוגג את הריבונות של העם שלי. את ההיצמדות לקרקע. בל"ג בעומר השנה אני חוגג חמישים שנות מגורים ברעננה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!!
