חוקרים מצאו שמתבגרים שבני גילם מציקים להם נמצאים בסיכון גבוה יותר לשלבים מוקדמים של אפיזודות פסיכוטיות ובתורם חווים רמות נמוכות יותר של נוירוטרנסמיטר מרכזי בחלק במוח המעורב בוויסות רגשות. הממצא מצביע על כך שהנוירוטרנסמיטר הזה – שליח כימי המעביר דחפים עצביים לתקשורת על ידי תא עצב – עשוי להיות יעד פוטנציאלי להתערבויות פרמצבטיות שמטרתן להפחית את הסיכון להפרעות פסיכוטיות.
פסיכוזה היא מצב נפשי המאופיין באובדן מגע עם המציאות, דיבור והתנהגות לא קוהרנטיים, ובדרך כלל הזיות ואשליות הנראות בהפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה.
מחקרים עדכניים שחקרו קשרים בין מאפיינים נוירולוגיים ופסיכיאטרים של הפרעות מסוימות מצאו שלאנשים שחווים את פרק הפסיכוזה הראשון שלהם או שיש להם סכיזופרניה שנותרה ניתנת לטיפול, יש רמות נמוכות מהרגיל של גלוטמט, נוירוטרנסמיטר בקליפת המוח הקדמית של המוח (ACC). ) אזור. ידוע שה-ACC ממלא תפקיד מכריע בוויסות רגשות, קבלת החלטות ושליטה קוגניטיבית, בעוד שגלוטמט הוא הנוירוטרנסמיטר השכיח ביותר במוח ומעורב במגוון רחב של פונקציות, כולל למידה, זיכרון וויסות מצב הרוח.
שינויים ברמות הגלוטמט היו מעורבים בהפרעות פסיכיאטריות שונות, כולל סכיזופרניה, דיכאון וחרדה, ולכן מדידת רמות גלוטמט ACC יכולה לספק תובנות חשובות לגבי המנגנונים של מערכת העצבים העומדת בבסיס ההפרעות הללו והטיפול בהן.
עם זאת, עד כה, שינויים ברמות הגלוטמט ב-ACC באותם אנשים בסיכון גבוה לפסיכוזה, והקשר בין זה לבין ההשפעות של בריונות אצל מתבגרים נותר לא ברור.
ולכן חוקרים מאוניברסיטת טוקיו השתמשו בספקטרוסקופיה של תהודה מגנטית, או MRS, סוג של הדמיה רדיולוגית המיושמת כדי לתאר את מבנה ותפקוד המוח, כדי למדוד את רמות הגלוטמט באזור ה-ACC של מתבגרים יפנים. לאחר מכן הם מדדו את רמות הגלוטמט בשלב מאוחר יותר, מה שאפשר להם להעריך שינויים לאורך זמן, ולהשוות את השינויים הללו לחוויות עם בריונות או היעדר שלה, כמו גם עם כל כוונה מצד אלה שחווים בריונות לפנות לעזרה.
מעקב אחר קורבן לבריונות היה באמצעות שאלונים שמילאו המתבגרים. לאחר מכן השתמשו החוקרים במדידה פסיכיאטרית רשמית כדי להעריך חוויות של קורבנות לבריונות בהתבסס על שאלונים אלה, כגון ספירת התדירות והערכת אופי האירועים הכרוכים בתוקפנות פיזית או מילולית, וכן ללכוד את השפעתם על הבריאות הנפשית הכללית.
הם מצאו כי בריונות קשורה לרמות גבוהות יותר של חוויות פסיכוטיות תת-קליניות בגיל ההתבגרות המוקדמת – תסמינים אלו מתקרבים לפסיכוזה אך אינם עומדים בקריטריונים המלאים לאבחון קליני של הפרעה פסיכוטית, כגון סכיזופרניה. תסמינים או חוויות אלו יכולים לכלול הזיות, פרנויה או שינויים קיצוניים בחשיבה או בהתנהגות ויכולים להיות בעלי השפעה משמעותית על הרווחה והתפקוד, גם בהיעדר אבחנה של הפרעה פסיכוטית.
לימוד חוויות פסיכוטיות תת-קליניות אלו חשוב לנו כדי להבין את השלבים המוקדמים של הפרעות פסיכוטיות ולזיהוי אנשים שעלולים להיות בסיכון מוגבר לפתח מחלה פסיכוטית קלינית בהמשך."
Naohiro Okada, המחבר הראשי של המחקר והפרויקט פרופסור חבר במרכז המחקר הבינלאומי לנוירואינטליגנציה של אוניברסיטת טוקיו (מרכז מחקר במסגרת תוכנית יוזמת מרכז המחקר הבינלאומי של יפן)
באופן מכריע, החוקרים מצאו שרמות גבוהות יותר של התנסויות פסיכוטיות תת-קליניות אלו היו קשורות לרמות נמוכות יותר של גלוטמט צ'ינגולטי קדמי בתחילת גיל ההתבגרות.
"בראש ובראשונה, תכניות נגד בריונות בבתי ספר המתמקדות בקידום אינטראקציות חברתיות חיוביות והפחתת התנהגויות אגרסיביות הן חיוניות למענן ולהפחתת הסיכון לפסיכוזה ומבשריה התת-קליניים", אמר אוקאדה. "תוכניות אלו יכולות לעזור ליצור סביבה בטוחה ותומכת לכל התלמידים, להפחית את הסבירות לבריונות ואת ההשלכות השליליות שלה."
התערבות אפשרית נוספת היא מתן תמיכה ומשאבים למתבגרים שחוו קורבן לבריונות. זה עשוי לכלול שירותי ייעוץ, קבוצות תמיכה עמיתים ומשאבים אחרים לבריאות הנפש שיכולים לעזור למתבגרים להתמודד עם ההשפעות השליליות של בריונות ולפתח חוסן.
בעוד שהקבוצה של Okada זיהתה יעד פוטנציאלי להתערבויות תרופתיות, הוא הוסיף שהתערבויות לא תרופתיות כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי או התערבויות מבוססות תשומת לב עשויות לשמש גם למטרת חוסר איזון זה של נוירוטרנסמיטר.
