הרב קוק זצ”ל שהה כמה וכמה שנים בלונדון – מן המחצית השנייה של מלחמת העולם הראשונה ועד שובו ארצה כרבה הראשי של ירושלים. אישים שהכירו את הרב באותה תקופה אף סיפרו אחדים מרישומיהם מהרב. אחד מאותם תיעודים – מרתק ומפליא – סיפר הפסל היהודי מלניקוף את שאמר לו מרן הרב:

“כשגרתי בלונדון הייתי מבקר בגלריה הלאומית… לדעתי רמברנדט היה צדיק… התמונות של רמברנדט הזכירו לי את מאמר חז”ל על בריאת האור… מידי פעם בפעם ישנם אנשים גדולים שד’ מברך אותם בראיית אור הגנוז. אני סבור שאחד מהם היה רמברנדט, והאור שבתמונות שלו הוא הוא האור שברא ד’ בימי בראשית…”

כמו מה שכותב הרב קוק על רמברנדט, אני סבורה על אמנים אחרים שהתברכו גם הם בגילוי האור הגנוז של הקב”ה בעולם. יש להם גם את הזכות אך גם את השליחות לחלוק את המתנה שהקב”ה נתן להם עם העולם.

אמנות היא כלי לגילוי האלוקות בעולם ובכך מהווה אמצעי לעבודת ה’. בית המקדש, המקום הרוחני של עם ישראל, הכיל בתוכו אמנות מופלאה, כלים יפים, בדים יפים, ובגדי כהן מפוארים. על אמן המשכן – בצלאל בן אורי – כתוב שנחה עליו רוח ה’: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה (שמות לא:ג)

הוא לא היה רק איש טכני אלא איש רוח, מכאן שיש באמנות גילוי אלוקי. האמנות מרוממת לא רק את האמן ביצירתו אלא גם את המביט ביצירה. האסתטיקה במקדש מטרתה הייתה להיות כלי לגילוי שכינה, לגרום ליראת הרוממות, השתאות וכבוד לעם הבא לעבוד את ה’ במקדש. גם בבית המדרש שלנו, שהוא מקדש מעט, אנו מבקשים לתת ביטוי לעבודת ה’ דרך האמנות ובכך לחבר בין הרוח והחומר. החיבור הזה יש בו כדי להרחיב דעתם של כל לומדיו. אני מודה לכם על תרומתכם להדרו של בית המדרש.