בשבוע שעבר, תוך האבל הכבד על רציחת 3 הנערים, שלחתי מכתב. לצערי העמוק, איני יכול מלהימנע גם בשבוע זה לשלוח מכתב, גם הוא בנסיבות קשות.

בשבוע שעבר, תוך השיעור בחסידות, שעסק גם בעניין הזעזוע מרצח הנערים, אמר אחד מן המשתתפים שהדבר הקשה הוא אי ההסתייגות מן הרצח, בציבור הערבי בכללו (מלבד יוצאים מן הכלל). כאשר יש לגיטימציה, או אפילו לא גינוי מוחלט, נפרצים הגבולות, והרצח הופך לדרך חיים.

לבושתינו הרבה, לפי המפורסם בתיקשורת (והלוואי ויתברר כי הדברים אינם נכונים) נרצח נער ערבי על ידי יהודים כנקמה על רצח 3 הנערים היהודים. אני מרגיש כי כאן יש לשים סימן קריאה ברור – הרצח הזה הוא כתם נורא, ואסור להשלים איתו בשום פנים ואופן.

אין מדובר כאן על חשבונות פוליטיים, ולא מדיניים. אין כאן פחד ממה יקרה ואיך יגיבו בעולם או בציבור הערבי, יש כאן התנערות ממעשה שפל, של נקמה באדם חף מפשע, נער בתחילת חייו, שכל קשר בינו לבין רצח 3 הנערים, או רצח אחר, הוא מקרי בלבד. נער שנבחר לגורלו המר, רק מכיוון שנקלע באופן אקראי לדרכם של אנשים שפלים אלה.

בנוסף למעשה הרצח שהוא נורא, יש כאן גם ממד נוסף. חז”ל דנים בשאלת החומרא של גזל מגוי, ואומרים שהוא חמור יותר מגזל מיהודי: הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי. חמור גזל הגוי מגזל ישראל. הגוזל את הגוי ונשבע ומת חייב להחזיר מפני חילול השם (תוספתא בבא קמא י טו).

המעשה הזה שנעשה בידי יהודים, קל וחומר אם יוצדק בשם התורה, יהפוך את ההשוואה בין המוסר הערבי למוסר היהודי (והתורני), לפשוטה יותר, וכדי בזיון וקצף.

על מעשה כזה צריך לומר בקול צלול וברור, בלי גמגום ובלי אבל, את מילותיו של משה רבנו:

סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה !!!

 

אל יהי חלקנו עמהם.

בתפילה לבשורות טובות, ישועות ונחמות

יוקי מאיר