מאז הקדנציה הראשונה של טראמפ, חנה ארנדט התנשאה לגדול באופנים ובפרשנויות פוליטיות; ספר ההוגה הגרמני-יהודי מקורות הטוטליטריות עשה משאב שימושי בהשוואה בין הטקטיקות של טראמפ לאסטרטגיות של היטלר לקחת כוח. הביטוי המפורסם ביותר שלה – על "בנאליות הרוע" – מרגיש כאילו הוא עולה בערך בשבוע.
עם זאת, המוקד הצר הזה היה מבריק כמו התבוננותה על אופי הרוע, עם המיקוד הצר הזה של מיתוג ארנדט כפילוסוף שואה, לפחות בעיני הציבור הרחב. סרט תיעודי חדש, הגיוגרפי, מעט, חנה ארנדט: מול רודנותמהקולנוען ג'ף ביבר, שהיה פעם סטודנט שלה, מתכוונת לתקן את אותה ההבנה המופשטת, הממוקדת בשואה של הפילוסוף המשפיע.
העיתוי של הסרט התיעודי מרגיש כמו תגובה מחודדת לגירושים האחרונים של טראמפ והגברת הפעלת הכוח המנהל; התואר שלה הופך את הביקורת הזו לחדה עוד יותר. עם זאת, הסרט לא מתמקד במיוחד בתגובתו של ארנדט לפשיזם, או לפחות לא יותר מכל דבר אחר; זה צועד לאורך כל חייה, מילדות למוות. וזה מבלה זמן שווה בכל תקופה במקום להסיע נקודות הביתה מכתיבתה על טוטליטריות, נאציזם או סמכותיות בארה"ב
הניסיון האישי שלה שנמלט מהמשטר הנאצי, כמובן, מפורט, לצד ציטוטים מתוך כתביה השונים על טוטליטריות. חשוב מכך – ורלוונטיים לפליטות ארנדט של ימינו – השליש האחרון של הסרט מתמקד בתגובות הביקורתיות שלה לפוליטיקה הסמכותית בארה"ב ברגע שהיא עלתה לניו יורק, כולל ביקורת חדה על מקארתיזם ונשיאות ניקסון, ודאגותיה על הסרת האזרחים הטבעיים מאמריקה. ("אם תנסה להפוך את אמריקה לאמריקאית יותר, אתה רק יהרוס את זה," היא כתבה.)
אולם הסרט התיעודי גם מבלה זמן על התזה שכתבה בזמן סטודנטית לפילוסופיה ותיאולוגיה באוניברסיטת מרבורג; ההתמקדות שלה לא במאור יהודי כמו מימונידס או רשי, אלא במושגי האהבה במחשבה על סנט אוגוסטין. הסרט מחשיב גם את עבודתה מעט ידועה על רחל ורנהגן, חברתית במאה ה -19 שנאבקה עם יהדותה, ומסבירה כיצד התעניינותו של ארנדט בוורנהגן מספקת עדשה למערכת היחסים של הפילוסוף עם זהותה האתנית.
זה מפרט את עבודתה עם הארגון הציוני העולמי בגרמניה, שכמעט נעצרה אותה על ידי המשטרה הנאצית, ואת נסיעתה במנדט הבריטי פלסטין. זה מכסה את המחלוקת שנבעה מהדיווח המפורסם של ארנדט על משפט אייכמן בירושלים, בו היא טבע את הביטוי "בנאליות הרוע" לתאר את התירוץ של אייכמן כי הוא פשוט עוקב אחר הוראות – אך גם למורת רוחם של רבים, דן ברוע המנהיגים היהודים ששיתפו פעולה עם הנאזיס.
הסרט נוגע גם באחד החלקים השנויים ביותר במחלוקת ומבלבלים בחייו האישיים של ארנדט: הרומן שלה בן השנים עם הפילוסוף האקטיביסטי מרטין הייגר. הפרשה, בעוד שכעת חלק ידוע מההיסטוריה של ארנדט, לא פרצה לתודעה הציבורית עד היטב לאחר מותם של שני הפילוסופים; כשיצא, בזכות ספר סנסציוניסטי משנת 1995 של אלזביטה אטינגר בשם מרטין היידגר/חנה ארנדטזה דרבן דיון חם. אנשים תהו אם הפילוסופיה של ארנדט בנושא טוטליטריות בנושא אנטישמיות חשודה לאור אהבתה המתמשכת להיידגר, שהייתה חברה במפלגה הנאצית לאורך שלטונו של היטלר.
ואילו הסרט התיעודי מכסה בקצרה את המחלוקת בעקבות אייכמן בירושליםהסרט לא שוקל את ההאשמות באנטישמיות נגד ארנדט שהגיע בזכות הרומן שלה עם היידגר. עם זאת, נעשה הרבה מהפרשה מול הפילוסופיה של עצמה של ארנדט. חוקרים רואים בחוסר הסבלנות של ארנדט עם "פרוכיאליזם" זלזול במוצא האתני שלה, קרא את כתיבתה על טוטליטריות כדי למצוא זיקה להיסטוריונים הנאצים ולהטיל ספק ביסודות האינטלקטואליים שלה.
הרומן של ארנדט והיידגר החל כשהייתה הסטודנטית של הפילוסוף בת 19; היידגר היה פרופסור נשוי בן 35 נחשב לגאון נרחב. יש את כל הסיבות הרגילות להסתכל על מערכת יחסים כזו, אך האיש המבוגר עדיין לא היה חלק מהמפלגה הנאצית. החלק השנוי במחלוקת יותר במערכת היחסים הגיע אחר כך, לאחר המלחמה, כאשר ארנדט נשוי כעת נפגש שוב עם היידגר, ושניהם "המומים מרגשותיהם". (לבעלה, היינריך בלוצ'ר, לא הייתה "ברירה אלא לקבל את המצב", כותב את חברתה הנס ג'ונאס.) ארנדט פעל לתרגם את עבודתו של היידגר ודחה אותה, והחזיר את הפילוסוף למיינסטרים האינטלקטואלי לאחר שהניד על היותו היטלרייט.
חנה ארנדט: מול רודנות מרגיש כמו תיאור ניטרלי של חיי הפילוסוף, דיווח כרונולוגי על העובדות. עם זאת, העובדה שהיא משמיטה חלק ניכר מהתגובה הביקורתית יותר לחשד ליצירתו של ארנדט גורמת לה להיתקל כמעט קדושה. זה מתמקד במעשיה הרבים שהראו את הזדהותה העמוקה עם היהודים והיהדות, מפרטת את עבודתה בשם העם היהודי וציטוטים מכתיבתה על אנטישמיות. אבל זה לא נכנס לאי הנוחות שלה מהיהדות שלה, השזורה לאורך חלק גדול מעבודתה.
כל זה הוא, במובנים רבים, דיוקן הוגן של ארנדט; היא הייתה מלומדת מבריקה, והתובנות שלה על החוטים הנפוצים בין משטרים טוטליטריים הם לא יסולא בפז. אבל היא גם הייתה פגומה ושנויה במחלוקת. על ידי הימנעות מכמה מהדחיפה שהתעוררה לאחר מותה, הסרט, ממש כמו כל אופציה, המתייחס לאנאליות של הבנאליות של הרוע, מכחיש את המורכבות של יצירתה. היא יכולה להיות מומחית חכמה וכמעט נבואית על טוטליטריות ועדיין להיות פגומה; היא יכולה להציע כמה מהתובנות העמוקות ביותר על אנטישמיות ועדיין לקיים מערכת יחסים מורכבת עם יהדותה שלה. אחרי הכל, ארנדט, כמו כל יהודי אחר, היה בראש ובראשונה אנושי.
חנה ארנדט: מול רודנות בבכורה ב -27 ביוני ב- PBSו
