מה משותף לאלימות המחליאה נגד אוהדי כדורגל ישראלים באמסטרדם, מכתב שנחתם לאחרונה על ידי אלפי סופרים המתחייבים להחרים מוסדות תרבות ישראליים ומדיניות ישראלית חדשה לגרש כמה קרובי משפחה של טרוריסטים מורשעים – כולל אזרחים?

כולם עוסקים בענישה קולקטיבית, ומתייחסים לאנשים כאל ניתנים להחלפה עם מכלול לאומי, גזעי או דתי. בכל מקרה, הפעולה היא מפלה – ומייצגת פרשנות שגויה בסיסית של מושג השיתוף.

בעיני חמאס ומתנצליו, האזרחים הישראלים שנטבחו ב-7 באוקטובר, כולל ילדים ופעילי שלום, שימשו כסטנד-אין לכל מה שישראל עשתה אי פעם. כמה אולטרה-לאומנים משיחיים בישראל טוענים את הטענה המקוממת באותה מידה שאין להבחין בין אזרחים פלסטינים בעזה למנהיגי הטרור שלהם.

בשני המקרים, עצם הקיום כישראלי או כפלסטיני נתפס, בעיני חלק, כצורה של שותפות שאחר כך מתרצת סבל נורא. דיכוי ישראלי של פלסטינים וטרור פלסטיני נגד ישראלים הם שניהם תופעות של ממש. אבל עלינו להיזהר באיזו תדירות הופכים מעשי פשיעה אמיתיים לתירוצים כדי למקד אנשים שאין להם שום קשר אליהם. ואנחנו צריכים להיות מאוד סקפטיים כאשר תובעים שמונו בעצמם, לוקחים את העניינים לידיים שלהם, מתחמקים מהליך הוגן.

מה שמביא אותנו, ראשית, לאמסטרדם.

בעקבות מסורת ארוכת שנים של גזענות בכדורגל הישראלי, חלק מאוהדי מכבי תל אביב שרו ביום חמישי פזמון אנטי-ערבי לפני המשחק של הקבוצה עם הקבוצה ההולנדית AFC Ajax. הם טיפסו על קירות כדי להסיר דגלי פלסטין, ושרפו אחד מהם ברחוב. מי שהשתתף בהתנהגות המבישה הזו ראוי להיענש – על ידי הרשויות ההולנדיות, הליגה האירופית, ובעולם אידיאלי, מכבי תל אביב עצמה.

לא על ידי משמרנים שפצעו לפחות 10 ישראלים בהשתוללות אנטישמית שלאחר מכן.

דיווח של העיתון הישראלי הארץ מציע כי "נראה היה שרבים מהתקיפות היו מארבים מתוכננים, כאשר התוקפים המתינו בנקודות שונות בעיר כשהאוהדים חזרו מהמשחק ברכבת".

מה שבא לאחר מכן היה מזעזע. אב ובנו הותקפו על ידי כ-15 צעירים ערבים, חלקם עם סכינים ואלות. גבר נוסף הוכה באגרופים בפניו ובעט בבטן. עוד אחד אמר ל-BBC כי התוקפים שלו צעקו "יהודי, יהודי, צה"ל, צה"ל", בעוד שתוקפים אחרים טענו לכאורה, "זה בשביל הילדים".

באמסטרדם. בשנת 2024.

סצנות של יהודים שנרדפו על ידי המון אלים מזכירות את מה שחוותה סבתי בילדותה בפולין של שנות ה-30, כאשר התושבים צדו יהודים במקלות ובסכינים כשהיא ברחה, סגרה את התריסים והסתתרו עד שהסכנה חלפה. חיו מספיק זמן, והפנטומים של העבר הופכים שוב לאמיתיים.

ניסיונות להצדיק אותה היו ניסיונות ערסים ככל האלימות. "אם אתה פונה לעיר זרה וקורא 'מוות לערבים' ואז מקבל את הראש שלך, אתה מקבל את מה שמגיע לך", כתב משתמש אחד ב-X, טיעון שראיתי שרבים אחרים טוענים. גם אם אתה קונה את ההיגיון הזה – שמחייב להאמין שרטוריקה גזענית נענשת כראוי באלימות פיזית בלתי מבוקרת – אין עד כה דיווחים על תוקפים ששואלים: "שרפת דגל פלסטין? לשיר פזמון גזעני? להרוג באופן אישי אזרחים פלסטינים בעזה או בגדה המערבית?"

מה שביקשו, במקום זאת, היה לראות דרכונים של אנשים. הם שאלו אם הם יהודים. המשגיחים האנטישמיים הללו היו מוכנים להתייחס לכל יהודי או ישראלי – לא משנה מי הם ומה הם עשו – כאל עמדה פוליטית עבור קבוצת אוהדים גזעניים, ועבור המדינה עצמה.

מה שמחזיר אותנו למכתב האחרון, חתום על ידי יותר מ-5,500 סופרים ועובדי ספרים, המתחייב להחרים מוסדות תרבות ישראליים – כמו גם למדיניות החדשה של ישראל לגבי גירוש קרובי טרוריסטים מורשעים.

גם המכתב וגם החוק החדש מבטיחים רק להטיל סנקציות על מי שבאמת מגיע לו – מבלי להקים מעקות בטיחות סביב המשמעות של "מגיע לו". בשני המקרים, כמו באמסטרדם, ההבטחות הללו ריקות.

במכתב נכתב כי "מוסדות תרבות ישראלים, שלעתים קרובות עובדים ישירות עם המדינה, היו מכריעים בערפול, הסוואה ושטיפת אמנות של הנישול והדיכוי של מיליוני פלסטינים". החותמים עליו שומרים לעצמם את הזכות "לחקור" את היחס של מוסדות אלה ל"אפרטהייד ועקירה", ולסרב לעבוד עם אלה ש"שותפים".

אילו מוסדות תרבות? איך בדיוק הם היו שותפים? מהי הרובריקה שישתמשו המחברים האלה כדי "לחקור" את השיתוף הזה? אין תשובות – במקום זאת, רק התחושה שפשוט להיות ישראלי זה שגוי מבחינה מוסרית.

בדומה לתוקפים באמסטרדם, המחברים אינם מגלים עניין אמיתי בהליך הוגן. במקום זאת, האג'נדה שהם מתווים – כולל התחייבות לעבוד רק עם מוסדות ישראלים המוכרים בפומבי "בזכויות הבלתי ניתנות לביטול של העם הפלסטיני" – משדרת שבועות נאמנות. אם אתה חושב שזה יהיה מחריד לדרוש מכל מוסלמי להוקיע את הטרור של חמאס לפני כניסתו למרחב הציבורי, אתה צריך למצוא גם מכתב זה מחריד.

פעולות קודמות של כמה מהחותמים הבולטים ביותר, כמו סאלי רוני, שסירבה למסור את יצירתה לעברית, מצביעות גם הן על אמונה מרומזת שכל ישראלי הוא מועמד לסכסוך רחב, כפי שהיו. ברחובות אמסטרדם ביום חמישי בערב. האם ישנה פעולה ששפה עצמה יכולה להיות אשמה בה?

חוק הגירוש, מצדו, אומר שהוא יטיל סנקציות על קרובי משפחה של מחבלים שידעו מראש על פיגוע ולא דיווחו עליו, או ש"הביעו תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור". אבל הטענות על "תמיכה" ו"הסתה" נוצלו באופן עקבי על ידי ממשלת ישראל ומוסדות ישראל, לרבות בכלא של סטודנטית ערבית-ישראלית בשל סיפורי האינסטגרם שפרסמה ב-7 באוקטובר; פיטורין או השעייתם ללא הבחנה של עשרות מחנכים; והריסה אכזרית של בתי משפחות פלסטינים בגדה המערבית. אין סיבה לסמוך על כך שהחלת החוק הזה תהיה כרוכה בעוד ניואנסים – או בהליך הוגן יותר ממה שהתוקפים באמסטרדם נהגו ביום חמישי בלילה.

כל מי שמותח את משמעות השיתוף בדרך זו פוגע בחיינו האזרחיים המשותפים. בין אם מדובר בפלסטינים שנענשו על טרור חמאס, או ישראלים על פשעיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אף אדם, לעולם, בשום מקום בעולם לא צריך להתמודד עם אלימות או התנגדות רק בגלל קבוצה שאליה הם שייכים, שפה שהוא מדבר. , או מעשיהם של מנהיגיהם.